דחיית התנגדות לצוואה מטעמים של אי יכולת המנוח להבחין בטיבה של צוואה, השפעה בלתי הוגנת ותלות

המנוח י' א' ז"ל (להלן: "המנוח" או "האב") הותיר אחריו שתי צוואות, המאוחרת מביניהן מיום 13.5.04 (להלן: "הצוואה המאוחרת"), בה ציווה את זכויותיו בדירת מגוריו ובכספיו מכל מין וסוג שהוא לבתו א' ב' בלבד (להלן: "המשיבה") ואילו רק את זכויותיו בחנות ציווה בחלקים שווים לשלושת ילדיו.

חמישה חודשים קודם לכן, בצוואתו מיום 15.12.03, הורה כי עזבונו יחולק באופן שווה בין שלושת ילדיו (להלן: "הצוואה המוקדמת"),

השאלות שעולות הן:

האם המנוח חתם על הצוואה המאוחרת כשהוא צלול ומודע לטיבה של הצוואה, ללא כל השפעה בלתי הוגנת ומתוך רצון חופשי?

האם העובדה כי המנוח חי בשנה ומחצה האחרונות לחייו במחיצת ביתו שסעדה אותו וטיפלה בו מצביעה בהכרח על תלות השוללת את רצונו העצמאי?

האם ניתן לראות בצוואה המאוחרת משום הכרת תודה מצד המנוח לבת שסעדה אותו בשעת חוליו בערוב ימיו?

א. ההליך והצדדים לו

המנוח נפטר ביום 30.4.06 בהיותו אלמן, אשתו הגב' ח' א' ז"ל נפטרה ביום 17.10.03 (להלן: "המנוחה או "האם").

הצדדים הם שלושת ילדיו של המנוח ואמם היא הגב' ח' א' ז"ל. לגב' ח' א' ז"ל היו 5 ילדים נוספים מנישואיה הקודמים.

ביום 15.6.06 הוגשה בקשה לצו ירושה אחר המנוח על ידי המתנגדים, שניים מתוך שלושת ילדיו.

ביום 21.6.06 הגישה המשיבה, בתו של המנוח, התנגדות לבקשה למתן צו ירושה אחר המנוח ובקשה לקיים את צוואתו מיום 13.5.04.

ביום 15.8.06 הגישו המתנגדים התנגדות לבקשה לקיום הצוואה.

ביום 10.9.2006 הורה הרשם לענייניי ירושה על העברת הבקשות וההתנגדויות לשמיעה בפני בית משפט לענייני משפחה.

הבקשות וההתנגדויות נשמעו עד תומם בפני כבוד המותב הקודם, כבוד השופטת המנוחה נסרין בשארה כרייני ז"ל.

בעקבות פטירתה הטראגית של כבוד השופטת המנוחה, וחילופי המותב, ביקשה כבוד סגנית הנשיא, השופטת א. בוהדנה, את עמדת הצדדים באשר למתן פסק דין בתובענות בידי מותב אחר בהתבסס על חומר הראיות המונח בתיקים. הצדדים הודיעו על הסכמתם, ובהתאם לכך, הובאו התיקים שבכותרת לפתחי למתן פסק דין.

בהתאם לתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בנסיבות בהן נבצר משופט שדן במקור בתובענה לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה בפני קודמו, כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות וכן רשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. כך אנהג לצורך מתן הכרעתי.

ב. טענות המתנגדים

המתנגדים טענו כי דין הצוואה המאוחרת בטלות מהסיבות הבאות:

הצוואה נערכה תחת איום ו/או השפעה בלתי הוגנת של המשיבה ו/או מי מטעמה זאת בגין תלות המנוח בה וחוסר רצון עצמאי וזאת בניגוד לסעיף 30 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה").