דחיית התנגדות לצוואה

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעת אישה ובנה (להלן: "התובעים" או "התובעת" לפי העניין) לצו קיום צוואת בעלה המנוח (ת"ע 102160/09) והתנגדות בתו של המנוח (להלן: "הנתבעת") למתן צו קיום הצוואה (ת"ע 102161/09).

  הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         המנוח א.ג. ז"ל, הלך לבית עולמו ביום 24.7.08 (להלן - "המנוח"). המנוח השאיר אחריו צוואה בעדים מיום 5.7.07.

2.         צוואה זו היא נשוא המחלוקת בפני: בעוד התובעים מבקשים לקיים את הצוואה, הנתבעת כאמור מתנגדת לה.

3.         בצוואת המנוח הוא מותיר רכושו באופן מלא לאשתו התובעת, למעט שעון זהב, אותו הוא מותיר לתובע. כן בצוואה מותיר המנוח רכושו בדרך של "יורש אחר יורש" (לאחר מות התובעת) לתובע.

4.         שלושה טעמים מנתה התובעת להתנגדותה לצוואה, היא טענה כי התובעת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה, כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, עקב מצבו הקוגניטיבי הירוד, והעובדה שעבר אירוע מוחי בשנת 2007, אשר כתוצאה ממנו, מונתה התובעת כאפוטרופה לו, עקב העובדה שלא היה יכול לתפקד. וכן טענה הנתבעת, כי עקב מצבו הקשה היה המנוח תלוי בתובעת תלות מוחלטת, מאז יוני 2005, והתובעת ניצלה מצב זה כדי להשפיע על המנוח השפעה בלתי הוגנת.

5.         אציין כי בכתבי טענותיה, וגם בעדותה סיפרה הנתבעת כי אביה המנוח פגע בה מינית בהיותה ילדה, ורק אחרי טיפולים נפשיים שערכה אזרה אומץ וכתבה על כך בשנת 2006 מכתב לאימה ולאחיה, בו חשפה המעשים הנוראיים שחוותה, וכתוצאה ממכתב זה פעלה התובעת להרחיקה מאביה המנוח וכפועל יוצא כזוכה על פי הצוואה. הנתבעת לא חזרה על טענה זו בסיכומיה.

6.         עוד יש לציין כי בצוואתו הבהיר המנוח, בסעיף 3(ו') כדלקמן:

"למען הסר ספק, אני מבהיר בזאת במפורש כי אני מדיר בצוואתי זו את בתי ר.ג., ואת בני ב.ג. שלא יהיו זכאים לכל חלק ממנה מאומה, כך אני מצווה, משום שבתנו ר.ג., לצערנו הרב, ניתקה קשר איתי ועם אשתי ש. לאחר שכתבה אלינו מכתב חריף, קשה ופוגע מיום 22.6.06 ואילו בננו ב.ג. ניתק כל קשר איתנו, לאחר נישואיו השניים ועזיבתו את הארץ.

בעבר אני ורעייתי שושנה נתנו לבתי ר.ג. ולבני ב.ג. כספים נכבדים ועזרנו לכל אחד מהם בתשלום הוצאות חתונתם ורווחת ביתם במהלך השנים".

7.         במקביל לכך שהמנוח חתם על צוואה ביום 5.7.07, חתמה גם התובעת על צוואה זהה באותו מועד.  

דיון

  מבוא דיוני

 8.        אקדים ואומר כי המתנגד לצוואה הינו הנתבע בהתאם לתקנות הירושה, לפיכך אני מניחה שרק עקב טעות הוחלפו בסיכומיהם של עוה"ד מורן ודרור, התיבות "נתבעת" ו"תובעת", ולמען הסר ספק אבהיר כי הגב' ר.ג.ג. המתנגדת לצוואה היא הנתבעת בעוד אימה, הגב' ש.ג. מבקשת ביצוע הצוואה היא התובעת.

הטענה בדבר מעורבות התובעת בעריכת הצוואה

9.         הנתבעת מבקשת ביטול הצוואה בטעמים שהתובעת הייתה מעורבת בעריכת צוואתו של המנוח, מעורבות שלטענתה היא פסולה: התובעת היא שפנתה והביאה את המנוח לעורך הדין, התובעת נכחה במועד חתימת הצוואה, ובשולי עמוד 3 לצוואה מצוינים פרטיה של התובעת כלקוחה.

10.        בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני בנושא זה, הינה תומכת בעמדת התובעת, ואיני מוצאת כי הייתה מעורבות של התובעת בעריכת הצוואה של המנוח באופן שיאפשר ביטול הצוואה, וזאת בין היתר כאשר:

10.1      העיד בפני עו"ד ישראל שפירא שערך את צוואת המנוח. עו"ד שפירא העיד, כי המנוח והתובעת ערכו צוואות הדדיות, ולפיכך בפגישה איתו נכחו שניהם (ראה חקירתו הנגדית של עו"ד שפירא בעמוד 31 לפרוטוקול). לדבריו המנוח הסביר מדוע נוצר הצורך לשנות הצוואות ההדדיות הקודמות, עקב מכתבה של המתנגדת, וההסברים גם נכנסו לצוואה (ראה עמ' 31 לפרוטוקול). העד העיד שהתקיימו שתי פגישות וכי "התוצאה של הפגישה הראשונה היה הניסוח של הצוואה כמו שהיא מופיעה פה" (ראה חקירתו הנגדית בעמוד 32 לפרוטוקול) "... ואחר כך בפגישה השנייה, לחתימה עצמה, ישבו... הם עברו עם עו"ד מירב יעקב על נוסח הצוואה, היא ענתה להם למספר שאלות, עשו את התיקונים במקלדת, ואז נכנסו לחדר הישיבות לחתימה".

מעדותו של עו"ד ישראל שפירא עלתה תמונה שונה מזו שהנתבעת טענה לה. להלן אביא מדבריו בעמוד 33 לפרוטוקול: