דחיית העררים של העצורים בחציית גדר ההפרדה וקריעתה

העוררים, תושבי עיזריה, נתפסו ע"י כוחות הביטחון עת חצו את גדר ההפרדה אותה קרעו באמצעות ידיהם, על מנת לבקר את אחותם המתגוררת בירושלים.

בימ"ש קמא, נאמן להלכות שיצאו מלפני בימ"ש זה, הורה על מעצרם של העוררים וקבע את הדיון לישיבת הקראה ליום 11.12.07.

ב"כ העוררים מעלה שורה של טענות נגד החלטה זו, הן במישור קיומן של ראיות לכאורה, והן במישור עילת וחלופת המעצר. לגישת הסנגור, התשתית הראייתית הקושרת את העוררים לפגיעה בגדר לקויה. אין צילום של הפגיעה ואף אם נגרמה פגיעה שכזו, המדובר בעניין פעוט שניתן היה לתקנו בנקל. כן ביקש הסנגור לשכנעני שאין מקום לחזקת המסוכנות שנקבעה בפסיקת בימ"ש זה, שכן כניסה לישראל דרך גדר ההפרדה אינה מסכנת את ביטחון האזור, לא באופן כללי ולא בכל הקשור לעוררים שמטרתם הייתה תמימה לחלוטין. הסנגור טען כי חזקת המסוכנות שנקבעה ע"י בימ"ש זה יוצרת הפלייה בין נאשמים העומדים לדין בבתי המשפט בישראל, המשוחררים עד לקיום משפטם, לבין נאשמים באזור.  הסנגור הדגיש כי העוררים לא ניסו להימלט, אלא שיתפו פעולה עם כוחות הביטחון באופן מלא. על כך הוסיף הסנגור, כי נוכח עברם הנקי ונסיבות העבירה היה מקום להזדקק לחלופת מעצר. לבסוף ציין הסנגור, כי אין להשלים עם העובדה כי הקראת כתב האישום נקבע לחודש דצמבר כאשר העוררים היו עצורים כחודשיים.

התביעה הצבאית התנגדה לערר, תוך שהפנתה לפסיקת בימ"ש זה והדגישה את הסיכון הטמון בביטחון האזור בפגיעה בגדר ההפרדה. התובע אף ציין כי משלא נתבטל המניע לעבירה, היינו מגוריה של האחות בשכונת א-טור, יש מקום לחשש כי העוררים יחזרו לסורם.

במישור הראייתי לא מצאתי כל ממש בטענות הסנגור. שני העוררים מודים כי פגעו בגדר כשהרימו אותה כלפי מעלה על מנת לעבור דרכה. העוררים מציינים כי היו מודעים לאיסור היציאה מן האזור ולאיסור הפגיעה בגדר. כן מצוי בתיק דו"ח פעולה של שוטר מג"ב, המציין כי זיהה קרע בגדר ההפרדה, במקום בו עברו העוררים.

במישור עילת המעצר, הגם שהטענות הכלליות שהועלו ע"י הסנגור כבדות משקל, דומני כי גם לאחר שיקול נוסף ראוי להיצמד לקביעותינו הברורות בדבר קיומה של חזקת מסוכנות בעבירות של פגיעה בגדר ההפרדה לשם יציאה מן האזור.

הרציונאליים לקביעה זו פורטו בהרחבה בשורה של החלטות, החל מהסיכון הטמון ביצירת אפשרות לגורמים בלתי מורשים להיכנס לשטחי מדינת ישראל, ובתוכם גורמי טרור, דרך החבלה במאמציהם של השלטונות למנוע כניסה של גורמים בלתי מורשים כאמור לשטח ישראל, וכלה ברמיסת החוק הטמון במעשה פרצת הגדר שאינו מעשה של מה בכך (ראה ע"מ איו"ש 3246+3251/05 התוב"ץ נ' סמארה, ע"מ 1298/06 התוב"ץ נ' אסלמיה, ע"מ 2358+2359+2361/06 אל עלאמי נ' התוב"ץ, ע"מ 3605+3607/06 עומר ואח' נ' התוב"ץ, ע"מ 3097+3099+3100/07 התוב"ץ נ' חשוייה ואח', ולאחרונה ע"מ 3999/07 התוב"ץ נ' בדר וע"מ 4086/07 אלשיעבאת נ' התוב"ץ).

בעניין זה אבהיר כי לא מצאתי תשתית לטענת האפליה אשר נטענה ע"י הסנגור, משלא הובאו בפניי החלטות של בתי המשפט בישראל, בהן שוחררו נאשמים אשר פגעו בגדר ההפרדה כבמקרה הנוכחי.

לאור האמור, יש לבחון האם נסיבות מקרה דנן עשויות להביא לכרסום חזקת המסוכנות אם לאו.

דומני כי התשובה לשאלה זו שלילית. העוררים חצו את הגדר תוך שהם פוגעים בה, גם אם הפגיעה קלה, מתוך מודעות מלאה לכך שהיציאה מהאזור אסורה עליהם. לא הייתה כל סיבה משמעותית לעוררים לפעול כפי שהם פעלו, כאשר בעניין זה מצבם חמור יותר מזה של נאשמים אחרים בעבירות דומות שהצדיקו את מעשיהם במציאת פרנסה למשפחתם.

לאור האמור, אף איני סבור כי ניתן להזדקק לחלופת מעצר. אשר על כן, הנני דוחה את הערר. יחד עם זאת, נוכח מהות העבירה, יש להורות על קיום הקראת כתבי האישום ללא דיחוי, על מנת לא לגרום עינוי דין מיותר לעוררים.

אשר על כן, הנני מורה למזכירות בימ"ש יהודה לפעול להקדמת הקראת כתבי האישום למועד הקרוב האפשרי, בתיאום עם הסנגור. 

ניתנה היום, 31 באוקטובר 2007, י"ט במרחשוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים ולידי קצין בימ"ש יהודה.

המשנה לנשיא

רמ"שית: שי+גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: