דחיית הסדר טיעון לגבי נאשמת שנהגה בצורה רשלנית ופגעה קשה ברוכבת אופניים

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א, 1961; אי שמירת רווח, עבירה לפי תקנה 49 (א)  לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א, 1961; נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62 (2), 38 (2) 38 (3) לפקודת התעבורה.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת, בתאריך 2.6.09 סמוך לשעה 07:45 נהגה הנאשמת ברכב פרטי בקריית ביאליק. אותה עת, לפני רכב הנאשמת, בצד ימין של הדרך, רכבה על אופניים הגברת מילר יהודית, ילידת 1945. הנאשמת נהגה את רכבה ברשלנות, לא שמרה על רווח מתאים, לא הבחינה כלל ברוכבת האופניים ופגעה בה עם חזית רכבה. כתוצאה מן התאונה נחבלה רוכבת האופניים בגופה חבלות של ממש. בגופה אובחנו שברים בצלעות וביתר חלקי הגוף ורוכבת האופניים נפצעה קשה ונזקקה לטיפול רפואי.

יצוין כי ביהמ"ש החל לשמוע ראיות בתיק זה, התרשם מעדותה של הנפגעת ומיתר הראיות שבאו בפניו. לאחר שמיעת חלק מהראיות, גיבשו הצדדים ביניהם הסדר טיעון במסגרתו עתרו הצדדים להטיל על הנאשמת 11 חודשי פסילה, 100 שעות של"צ, פסילה על תנאי וקנס. הצדדים ביקשו שבית המשפט יכבד את הסדר הטיעון.

ביהמ"ש סבר כי ההסדר לוקה לכאורה באי סבירות ומקל מדי עם הנאשמת, נוכח הפגיעות הקשות בנפגעת ודרגת הרשלנות הגבוהה שהפגינה. לפיכך, בטרם נגזר העונש הורה ביהמ"ש על דחיית הדיון לשם שמיעת עמדתה של הנפגעת וכן השלמת טיעונים לעונש לצורך הנמקת ההסדר.

בדיון היום חזר ב"כ המדינה וביקש לאמץ את ההסדר בטענה שההסדר מאוזן וראוי ונערך לאחר שהמדינה בחנה את מכלול ההיבטים בתיק, ובאה לכלל מסקנה כי חרף פציעותיה הקשות של הנפגעת ההסדר ראוי ויש לכבדו.

ביהמ"ש מצא לנכון להסביר לנפגעת את תכני הדיון ואת העובדה שנקשר בין הצדדים הסדר טיעון וביקש לשמוע את עמדתה וכמו כן דיווח על מצבה. הנפגעת הבהירה כי באשר להסדר הטיעון, אין היא מבקשת כי ביהמ"ש ימצה את הדין עם הנאשמת בטענה שהדבר "לא יעזור" כלשונה. כמו כן, הבהירה כי מצבה הרפואי לא טוב, היא סובלת מנכויות שונות, בין היתר לא שומעת טוב ומתקשה בהליכה. בסיכומו של דבר, ביקשה שביהמ"ש יחליט בעניין.

ב"כ הנאשמת אף הוא עתר לכבד את ההסדר והפנה בעניין זה הן לתסקיר שירות המבחן והן לדבריה של הנפגעת.

ביחס לנאשמת הוגש תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשמת בת 33, נשואה ואם ל-2 ילדים. בכל הנוגע לעבירות נשוא תיק זה מציין שירות המבחן כי הנאשמת אישרה בצורה חלקית את המיוחס לה ולדבריה נהגה באופן זהיר, הייתה ערנית ונסעה במהירות נמוכה, היא לא הבחינה בנוסעת האופניים ולאחר ששמעה חבטה על שמשת הרכב, עצרה את הרכב, ראתה את הנפגעת מוטלת על הכביש והגישה לה עזרה. הנאשמת תיארה את התחושות הקשות שחשה לאחר התאונה וסיפרה כי יצרה קשר עם משפחת הנפגעת על מנת להתעניין בשלומה ואף פגשה בה.

שירות המבחן התרשם מאישה אשר מנהלת אורח חיים נורמטיבי, לרבות במישור החינוכי, תעסוקתי והמשפחתי. עוד התרשם שירות המבחן כי היא לוקחת אחריות על הפגיעה בנפגעת ומגלה יכולת להזדהות רגשית איתה אך משליכה את האחריות לביצוע התאונה על גורמים חיצוניים, לרבות על הנפגעת עצמה ועל חוסר מזל. שירות המבחן ציין כי ממקום זה מתקשה הנאשמת להפנים את החלקים המכשילים בהתנהגותה בכל הנוגע לקרות התאונה.

עם זאת, תיארה הנאשמת כי מאז התאונה היא נוהגת במידה רבה יותר של זהירות אך נשללה נזקקות טיפולית לשינוי דפוסי התנהגותה. שירות המבחן מסכם את אבחנתו בכך שמדובר במי שמנהלת אורח חיים נורמטיבי בסך הכול, נעדרת הרשעות פליליות ולחובתה 3 הרשעות תעבורתיות שאינן בגין נהיגה לא זהירה ועל כן סבור שירות המבחן כי הטלת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות כחלופה עונשית לצד פסילה בפועל ופסילה על תנאי, יהיה בכוחם כדי ליתן מענה עונשי הולם לעבירות שאותן עברה הנאשמת.

העבירות אותן עברה הנאשמת הינן עבירות חמורות ביותר, נהיגתה הרשלנית הותירה את נפגעת העבירה שבר כלי. ביהמ"ש התרשם מאישה אשר נפגעה באופן קשה. כאשר ביהמ"ש שוחח איתה היה צורך לאפשר לנפגעת להתקרב לדוכן השופט, לדבר אליה לאט על מנת שתבין את הדברים וניכר כי הנפגעת אכן אינה שומעת ואינה מבינה את הדברים היטב. אין ספק, כי הפגיעות שחוותה הן פגיעות קשות, כך גם עולה הן מחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש קודם לעריכת ההסדר, והן מדברי הנפגעת עצמה.

רוכבת אופניים נסעה לפני רכבה של הנאשמת, הנאשמת הייתה אמורה להבחין בה אך לא עשתה כן ופגעה בה בצורה קשה. בעניין זה חומר הראיות מדבר בעד עצמו לרבות התמונות שהוצגו בפני ביהמ"ש. בנוסף, הנזקים הגופניים שנגרמו לנפגעת הם נזקים קשים, הנפגעת סובלת כאמור מנכויות, מפגיעות אשר ילוו אותה כל ימי חייה. על הדברים הללו מתווספת העובדה שהנפגעת אינה צעירה בימים והמשמעות של הפגיעות הן הכבדה משמעותית על איכות חייה.

במצב דברים זה, ולאור התרשמותו של ביהמ"ש מחומר הראיות, דרגת רשלנותה של הנאשמת גבוהה ביותר.

על פי העקרונות אשר הוצגו בפסיקתו של ביהמ"ש העליון ובעיקר בפס"ד המנחה בעניין זה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, הכלל הוא כי ביהמ"ש יכבד הסדרי טיעון ויחרוג רק כאשר ההסדר לא סביר.  עוד נקבע, כי ביהמ"ש לא פועל כחותמת גומי, ולא יאשר ההסדר אך ורק בשל העובדה  שהמאשימה קשרה בעניין העונש עם הנאשמת, יכבד את ההסדר. שומה על ביהמ"ש לבחון את מרכיבי ההסדר, את נסיבות העבירה, את הכשלים הראייתים, אם קיימים, המשמשים נימוק להצדקת ההסדר, ובמקרה כמו במקרה דנן, ליתן אף את דעתו לדבריו של קורבן העבירה.

בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל נקבע כי:

"בית-המשפט יבחן, כמובן, את שיקוליה הפרטניים של התביעה... בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה."

בע"פ 6675/95 שילוח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 672 נפסק:

"...כאשר התביעה מצהירה לפני בית המשפט, כי הסכימה להסדר טיעון בשל קשייה להביא את כל הראיות שלדעתה הינן דרושות להוכחת האישום, ראוי לבית המשפט לייחס משקל רב לעמדתה. אין משמעות הדבר שבית המשפט חייב לקבל את הצהרתה של התביעה בחינת כזה ראה וקדש. אדרבא, על בית המשפט מוטל לבקר את עמדת התביעה, ואם הנימוקים שהציגה התביעה להצדקתו של הסדר טיעון נראים, על פניהם, כבלתי ראויים או כבלתי משכנעים, רשאי בית המשפט, ולעתים הוא אף חייב, לחקור ולדרוש בשיקוליה, לבקש ממנה הסברים ופרטים נוספים, ככל הדרוש להערכת עמדתה" (פרשת שילוח, בעמ' 680-681).

על יסוד כל אלה, אמור ביהמ"ש לבחון באם ההסדר הוא סביר וככל שהוא מוצא שהוא אינו כזה, חובתו ואחריותו היא לפסוק את הדין הראוי לנאשמ/ת שבפניו.