דחיית בר"ע של אם על אי מתן עיכוב ביצוע הסדר ראיה, לרבות לינה של קטינה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ש' אייזנברג), מיום 16/2/15 בתמ"ש 60819-07-13 אשר דחתה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא מיום 26/1/15 וכן למינוי מומחה לענייני שינה והנקה שיחווה את דעתו בנוגע להסדרי הלינה של הקטינה ואשר נקבעו בהחלטה מיום 26/1/15.

בהחלטה מיום 26/1/15 אימץ בית משפט קמא ובשינויים מסויימים, את המלצות העו"ס לסדרי דין שהועלו במסגרת תסקיר משלים מיום 23/12/14 כאשר ההחלטה מרחיבה את חלוקת זמני השהיה של בתם המשותפת של הצדדים – ש', כבת שנתיים וחודשיים כיום, כולל הוספת הסדרי לינה אחת לשבועיים אצל האב – המשיב, מדי סוף שבוע שני מיום ו' בשעה 17:00 עד למחרת בשבת עד השעה 19:00.

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור ובעקבותיה הגישה המבקשת לפני בית משפט קמא, בקשה לעיכוב ביצועה ולמינוי מומחה לענייני שינה והנקה אשר נדחתה ביום 16/2/15, שבגדריה היא ממחזרת טענות שטענה קודם ושהוכרעו בהחלטה מיום 26.1.15. דומה כי די בעובדה זו כדי להוריד את הכורת על בקשתה הנוכחית, ובדין דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע והבקשה למינוי מומחה, הגם שבחר לדון בטענות לגופן.

2. אי לכך, ולאחר שעיינתי בבקשה, אני קובע שאין היא מצריכה תשובה, ומורה על דחייתה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3. יחד עם זאת, ראיתי להתעכב ובקצרה על הטענות שהועלו במסגרת הבקשה.

המבקשת והמשיב הכירו זו את זה בשנת 2012, שניהם היו נשואים בעבר ולשניהם ילדים מתבגרים מנישואים קודמים. חודש לאחר היכרותם הרתה המבקשת בבתם המשותפת – ש', ילידת 1/13. הצדדים עברו להתגורר יחד אך יחסיהם לווו בקשיים וביוני 2013 החליטה המבקשת על סיום היחסים הזוגיים ומאז הם התגוררו בנפרד, המבקשת ב – (בצפון הארץ), והמשיב בחדרה כאשר ביוני 2014 עבר להתגורר בדירה במרכז הארץ. למשך תקופה ההורים חזרו לסירוגין לקשר זוגי כשהניסיון האחרון התקיים במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2014. גם ניסיון אחרון זה לא עלה יפה  ומחודש 9/14 הם שוב פרודים.

4. ההתדיינות לפני בית משפט קמא החלה עוד ב-07/13 במסגרת תביעת מזונות ותביעת משמורת. ביום 9/11/14 ניתן פסק דין המאשר את הסכמות הצדדים ולפיהן הסדרי הראיה בין המשיב לבין הקטינה ימשיכו להתקיים בהתאם למתכונת שנקבעה שם, כאשר נאמר מפורשות כי צפויה הרחבה של הסדרי הראיה. כמו כן על פי אותן הסכמות המבקשת התחייבה להשתתף בנטל הסעות הקטינה לבית האב, כך שאחת לשבועיים תסיעה לביתו במרכז הארץ ובסיום הביקור תאסוף את הקטינה וכן הוסכם כי "ככל שיורחבו הסדרי הראיה ללינה, מוסכם כי האם תביא את הקטינה, אחת לשבועיים לביקור של סוף השבוע והאב יהיה אחראי להשיב את הקטינה לבית האם או להיפך, בתיאום בין ההורים".

על פסק דין זה הגישה המערערת ערעור בעמ"ש 53739-12-14, שם יצאה חוצץ כנגד אותה הסכמה בדבר הסעת הקטינה מצפון הארץ ל----(במרכז הארץ) וכן כנגד המזונות המוסכמים שהועמדו על סך של 1,800 ₪ גם בהתחשב באותו הסדר הסעות והסדרי ראיה. במסגרת ערעורה טענה שאינה חוזרת מהסכמתה להסיע את הקטינה למרכז הארץ, אך למגינת הלב, גילתה כי בעקבות ביצוע הוראות פסק הדין כי לקטינה קושי לעמוד בנסיעות ארוכות וממושכות, הקטינה חווה חוסר נוחות בתוך כיסא הבטיחות ובזמן הנסיעה נדרשת האם לעצור רכבה בשולי הכביש על מנת להרגיע את בתה הבוכייה, דבר המסכן את ביטחונן.

יחד עם אותו ערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזו נדחתה בהחלטה מיום 24/2/15.

5. ההליכים בבית משפט קמא נמשכים במסגרת תביעת המשמורת והסדרי הראיה, שם הוזמנו תסקירים משלימים ובהתאם להמלצות שבאו במסגרתם ניתנה ההחלטה מיום 26/1/15 ולאחריה זו מיום 16/2/15 נשוא בקשת רשות הערעור.