דחיית בר"ע של אם בעקבות חיובה בתשלום בגין הפרת הסדרי ראיה

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בX (כב' ס. הנשיא השופטת ש' ברגר), מיום 9/6/14, בתמ"ש 9720-02-13, במסגרתה חויבה המבקשת לשלם למשיב סך כולל של 12,000 ₪ וזאת בגין הפרה של הסדרי ראיה שאמורים היו להתקיים בין המשיב לבין ילדיו הקטינים ב-24 מפגשים ואשר סוכלו על ידי המבקשת, כאשר הסכום חושב  לפי 500 ₪ הוצאות בגין כל מפגש שלא התקיים (להלן "ההחלטה").

2.         לאחר שביקשתי תשובת המשיב, ולאחר שזו הוגשה וכן קיימתי דיון בערעור במעמד שני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

העובדות הצריכות לבקשה

3.         המבקשת והמשיב בני זוג לשעבר, אשר התגרשו זה מזו ביום 26/5/14. לצדדים שלושה ילדים קטינים א' יליד 2003, ב' ילידת 2005, ג' יליד 2008. בני הזוג התדיינו ביניהם עוד בשנת 2009 כאשר ביום 27/6/12 הגיעו להסכמות כוללות לגירושין וזאת בסיוע של בית משפט קמא ואלה קבלו תוקף של פסק דין מאותו יום.

על פי הסכמות אלה, הילדים יהיו במשמורת אימם המבקשת, כאשר התקיימו הסדרי ראיה בין האב לבין ילדיו, תוך הסמכת עו"ס לסדרי דין לערוך שינויים בהסדרי הראיה בעקבות פניית מי מהצדדים אליה בעניין זה.

כעבור מספר חודשים הגיש המשיב ביום 6/2/13 תביעה למשמורת על הקטינים, זו שבמסגרתה ניתנה ההחלטה. במסגרת תביעתו זו טען כי המבקשת אינה מאפשרת קיומם של הסדרי הראיה בינו לבין ילדיו, עושה שימוש בקטינים ככלי משחק בידיה, וגורמת לניתוקם ממנו. לדידו, התנהגותה זו של האם מעידה על מסוגלות הורית לקויה, ועל כן זו מחייבת העברת הקטינים למשמורתו.

בכתב הגנתה הכחישה האם טענות אלה כשהיא מסבירה את הנתק בינו לבין ילדיו ואי קיום המפגשים ביניהם בהתנהלותו של האב כלפי הקטינים, והנוקשות שגילה כלפיהם ועל כן הקטינים מסרבים לפגוש את אביהם, כאשר היא כשלעצמה, אינה מונעת קיום קשר זה.

לפני בית משפט קמא, בין אם במסגרת ההתדיינות הנוכחית של הצדדים ובין אם בהתדיינות הקודמת שהסתיימה בפסק דין בהסכמה, הוגשו תסקירים שונים מטעם עו"ס לסדרי דין.

4.         במסגרת ההחלטה מציין בית משפט קמא תסקיר מיום 23/10/11 (הוגש במסגרת ההתדיינות הקודמת), שם ביקשה העו"ס מבית המשפט קמא להעביר לאם מסר ברור לפיו עליה לכבד את הסדרי הראיה, גם אם אינם תמיד מוסכמים עליה.