דחיית בר"ע על החלטה המורה על שינוי הסדרי ביקורי ילדי הצדדים

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ע' קצב-קרן), מיום 30/12/14 בתמ"ש 62129-11-14, במסגרתה ביקש להתאים ובאופן זמני את הסדרי הביקורים של ילדיהם הקטינים של הצדדים, המשיבים 2 ו-3, אצל אביהם המשיב 1 ודרכי הסעתם והשבתם לצורך קיום מפגשים אלה, בשונה במקצת מההסדרים שהיו נהוגים עד כה, וזאת בעקבות העתקת מגורי המבקשת לישוב אחר (להלן: "ההחלטה").

2          לאחר שעיינתי בבקשה, אני מחליט שאין היא מצריכה תשובה ומורה על דחייתה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.         ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שהגישה המבקשת לאחרונה, ב-11/14, כנגד בן זוגה לשעבר, הוא המשיב מס' 1, לשינוי הסדרי ראיה של ילדיהם המשותפים, מ' יליד 2004 ור' ילידת 2006.

4.         התביעה הוגשה בעקבות מעברה של המבקשת מ--- לישוב בצפון הארץ, והעתקת מקום לימודיה של הבת הנמצאת במשמורתה, למוסד חינוכי בצפון. כאן יצוין כי הצדדים הגיעו בעבר לשני הסכמים, הראשון מ-10/7/07 והשני מיום 5/12/12 (להלן: "ההסכם השני"), ושניהם אושרו על ידי ערכאות מוסמכות (הראשון בבית הדין הרבני והשני בבית המשפט לענייני משפחה).

על פי ההסכם השני, משמורת הבן נקבעה אצל אביו בעוד שמשמורת הבת אצל אימה, כאשר לכל אחד מההורים זכויות לקבל את הילד שאינו במשמורתו לביקורים; המבקשת מקבלת את הבן בימי ג' כולל לינה בעוד שהמשיב מקבל את הבת בימי ב' כולל לינה, וכן כל אחד מהילדים ישהה אצל ההורה השני מידי סופשבוע שני. כמו כן על פי אותו הסכם, בשבוע שבו הבת נמצאת אצל אימה בשבת, תבקר אצל אביה ביום ד' כולל לינה.

עוד נקבע בהסכם השני, כי במידה והילדים יתחנכו במוסדות חינוך מעבר לרדיוס באזור ----, הרי שההורה שהילד במשמורתו יהא אחראי להבאתו לאחר סיום לימודיו למקום מגוריו .

5.         מיד לאחר הגשת התביעה לשינוי הסדרי הראיה, הגישה המבקשת בבית משפט קמא "בקשה דחופה לשינוי זמני בהסדרי הראיה" בה עתרה לשינוי הסדרי הביקורים של הבת אצל אביה וקיומם בסופי שבוע בלבד. נתבקשה תגובת המשיב; זו הוגשה ובה התנגד לשינוי תוך הפניה להסכם השני, וכי בכל מקרה על האם לשאת לבדה הפעם בתוצאות מעשיה החד צדדיים והעתקת מקום מגוריה. בהמשך זומנו הצדדים לדיון לפני בית משפט קמא ליום 30.12.14 ובסיומו ניתנה ההחלטה.

6.        בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים, בראש ובראשונה את טובת הקטינים, ומצא כי בשלב זה הפתרון הזמני, שהוא בבחינת "הרע במיעוטו", הינו זה שיאפשר קיומם של הסדרים רציפים, הכוללים ביקורי אמצע השבוע, תוך קביעת הסדרי הסעות, המטילים על המבקשת, אשר שינתה את מקום לימודיה של הבת וכן את מקום מגוריה, את מרבית נטל הסעותיה לאביה. אי לכך הורה, כי המבקשת תהא אחראית ללקיחתו והשבתו של הבן לאותם ביקורים שאמורים להתקיים אצלה, כך גם בכל סופשבוע שני, הכל כמתחייב על פי ההסכם השני. בכך לא שינה בית משפט קמא מההסדרים המוסכמים, בהתאם להסכם השני. השינוי היה ביחס לבת, ובית משפט קמא קבע, כי גם לגביה, האם תהא אחראית להביאה לבית אביה, אחת לשבוע, ביום ד', החל מסיום לימודיה בבית הספר בעוד שהבת תוסע באמצעות הסעה בבוקרו של יום ה' לבית הספר, כך גם בסופי שבוע בהם תהיה אחראית האם להביאה, אחת לשבועיים, לבית אביה, והיא תשוב משם  לבית הספר ביום א' בבוקר, באמצעות הסעת צד ג' בשכר.

            בעלות הסעה זו קבע בית משפט קמא כי הצדדים ישאו בה בחלקים שווים.

            בית משפט קמא הוסיף, כי האם תהא רשאית להעזר בכל גורם שהוא לצורך ההסעה, לרבות בהסעת צד ג' בשכר, לצורך הבאת הבת לביקור אצל אביה.