דחיית בקשתו של אלאור אזריה לקיצוץ מחצית ממאסרו - ישוחרר אחרי שני שלישים

מבוא     

1. המבקש, אלאור אזריה, הובא לפני הוועדה לעיון בעונש, על מנת שתעיין בעונשו, 14 חודשי מאסר בפועל. ביום 27.2.2018 סיים המבקש לרצות מחצית מעונשו. מועד סיום ריצוי העונש באופן מלא יחול ביום 30.9.2018. ביום 10.5.2018 צפוי המבקש להשלים ריצויים של שני שלישים מעונש המאסר בפועל.

ההליכים המשפטיים עד כה בעניינו של המבקש

2. המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית הדין המחוזי במחוז שיפוט מרכז, בתיק מרכז (מחוזי) 182/16 בגין עבירות של הריגה והתנהגות שאינה הולמת. נסיבות ההרשעה עניינן באירוע מיום 24.3.2016. באותה עת שירת המבקש כחובש בפלוגה המבצעית בגדוד שמשון. בבוקרו של יום האירוע, בשעה 8:00 לערך, החלו סגן מ.ס. וסמל א.ו. במשימת שמירה במחסום ג'ילבר בחברון. דקות ספורות לאחר מכן תקפו המחבלים רמזי עזיז מוצטפא קצראוי (להלן: "המחבל קצראוי") ועבד אל-פתח יוסרי עבד אל-פתאח שריף (להלן: "המחבל אלשריף") את השניים באמצעות סכינים. כתוצאה מהתקיפה נפגע סמל א.ו. בכתפו. סגן מ.ס. וסמל א.ו. ירו אל עבר המחבלים. המחבל קצראוי נפגע ומת בזירת האירוע, בסמוך לאחר שנורה. המחבל אלשריף נפצע משישה קליעים שפגעו בגופו, אך נותר בחיים. המחבלים נותרו שכובים בזירת האירוע. כוחות נוספים הוקפצו לזירה, וביניהם המבקש, אשר שירת, כאמור, כחובש הפלוגה המבצעית בגדוד שמשון ונמנה עם חפ"ק המ"פ. המבקש החל לטפל בסמל א.ו. וליווה אותו לאמבולנס שהגיע למקום. לאחר מכן שהה המבקש בזירת האירוע עוד זמן מה. בשלב מסוים אסף המבקש את קסדתו, שהונחה על הארץ, והחל לנוע לכיוון המחבל אלשריף. המבקש מסר לחברו ליחידה את קסדתו, דרך את נשקו האישי כלפי מעלה, התקרב מספר צעדים לעבר המחבל אל שריף, אשר לא היווה סיכון באותה עת, וירה מנשקו כדור בודד מטווח קצר, תוך שהוא מכוון לעבר ראשו. המחבל אלשריף נהרג כתוצאה מכך.
3. בית הדין הצבאי המחוזי דחה את טענות ההגנה בדבר סייגים לאחריות הפלילית וכן לקיומה של הגנה מן הצדק, וקבע כי הסיבה לירי נעוצה בהסבר שסיפק המבקש, מיד בסיום הירי, לפיו "הגיע למחבל למות", משום שדקר את חברו קודם לכן, וכי הירי בוצע מתוך יחס חפצי של כוונה. בהכרעת הדין נקבע כי הירי בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש, וכי מעשי המבקש אף פגעו בערך טוהר הנשק, נוכח השימוש בכוח מעבר לנדרש ושלא לצורך ביצוע המשימה הצבאית. כן צויין, כי מדובר במעשים המערערים את חוסנו המוסרי של צה"ל.
4. בעת קביעת עונשו של המבקש נחלקו דעות השופטים. דעת הרוב סברה כי על אף הפגיעה הגלומה במעשיו של המבקש בערך קדושת החיים ובערך טוהר הנשק, הרי שלאור מכלול הנסיבות הייחודיות של האירוע הקשורות בביצוע העבירה, וביניהן - העובדה כי היה זה האירוע המבצעי הראשון בו נטל חלק המבקש, בזירה עוינת ומורכבת, זמן קצר לאחר שנדרש לטפל בפציעת חברו, אשר נדקר על ידי המחבל; וכן מתוך התחשבות בתקופה הממושכת בה שהה המבקש במעצר פתוח, בשירותו הטוב עד לאירוע, ובנזקים שנגרמו למבקש ולמשפחתו עקב ההרשעה, יש מקום לגזור עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. שופט המיעוט סבר כי היה מקום לתת משקל רב יותר לערכים המוגנים שנפגעו עקב המעשים, ולפיכך לו דעתו הייתה נשמעת היה גוזר למבקש עונש של 30 חודשי מאסר בפועל.
5. המבקש ערער לבית הדין הצבאי לערעורים על הרשעתו ועל חומרת עונשו. התביעה ערערה על קולת עונשו. הערעורים נדונו בפני הרכב של חמישה שופטים במסגרת ע/18,21/17 שניתן ביום 30.7.2017. במסגרת פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים נדחה ערעור המבקש על הרשעתו וכן על קולת עונשו. דעות השופטים נחלקו ביחס לערעורה של התביעה. דעת הרוב, מפי שלושה משופטי בית הדין, מצאה שלא להתערב ולא להחמיר בעונשו של המבקש. שופטי הרוב עמדו על כך שעל המבקש הוטל אמנם עונש מתון, גם בהתחשב בכך שנמנע לאורך כל הדרך מהבעת צער או חרטה, ומלהרהר האם טעה והאם היה נמהר במעשיו. עם זאת, שבו שופטי הרוב ועמדו על הנסיבות הייחודיות והמורכבות שעמדו בבסיס הרשעתו; על הפגיעה הרבה בו ובמשפחתו; על נסיבות שירותו הצבאי, כלוחם מצטיין טרם האירוע; ועל תקופת המעצר הפתוח הממושכת. שופטי המיעוט, מנגד, עמדו על כך שאופן ביצוע הירי מלמד על דרגת החומרה הגבוהה ביותר של עבירת ההריגה, בכך שהמבקש בחר ליטול את החוק לידיו ולפגוע בערך קדושת החיים, תוך הפרת הוראות הפתיחה באש, באמצעות נשק שהופקד בידיו לצרכים צבאיים-מבצעיים בלבד. המעשה בוצע מתוך כוונה, באופן המקרב אותו אל סיפה של עבירת הרצח בכוונה תחילה, והמבקש לא הביע כל חרטה. לפיכך מצאו שופטי המיעוט לאמץ את דעת המיעוט שסברה כי יש לגזור על המבקש 30 חודשי מאסר. הדין נפסק כדעת הרוב, ועל המבקש הושת, אפוא, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

פניות המבקש בבקשה להקל בעונשו

6. בסמוך לאחר מתן גזר הדין החל המבקש לרצות את עונש המאסר בפועל. בד בבד, הגיש המבקש בקשה לרמטכ"ל להמתקת עונשו. ביום 27.9.2017 ניתנה החלטת הרמטכ"ל, ועניינה קיצור עונשו של המבקש לתקופה של 14 חודשים. במכתב שנשלח בעניין, נכתב, כי בראיית הרמטכ"ל, היתה התנהגות המבקש פסולה וסתרה את פקודות הצבא ואת ערכי צה"ל; וכי הרמטכ"ל רואה בחומרה את הכשלים שנפלו במעשי המבקש ואת הסטייה שהם מגלמים מערכי צה"ל. בואר גם, כי לנגד עיני הרמטכ"ל עמדה אף העובדה שהמבקש לא נטל אחריות על המעשה ולא הביע עליו חרטה. עם זאת מצא הרמטכ"ל להתחשב בשיקולי חסד ורחמים, המביאים בחשבון את עברו של המבקש כחייל, לוחם בזירה מבצעית.
7. המבקש פנה גם אל נשיא המדינה בבקשה להקל בעונשו, אולם ביום 19.11.2017 התקבלה הודעתה של היועצת המשפטית לנשיא המדינה, עו"ד קורינלדי-סירקיס, שלפיה, לאחר שנתן נשיא המדינה דעתו לעבירות שבוצעו על ידי המבקש ולנסיבותיהן, ולאחר שבחן את כלל חוות הדעת שהונחו לפניו, החליט לדחות את הבקשה. צוין, כי בעניינו של המבקש ניתנו הקלות הן על ידי הערכאות השיפוטיות שדנו בעניינו והן על ידי הרמטכ"ל, וכי הקלה נוספת בעונש תפגע בחוסנם של צה"ל ומדינת ישראל. כן צוין, כי בהחלטת הנשיא הובאה בחשבון גם העובדה כי המבקש עתיד לעמוד בעוד כשלושה חודשים לפני הועדה לעיון בעונש, שתשקול את שחרורו.

חוות דעת שהובאו בפני הועדה

8. טרם הדיון בוועדה הובאו לפנינו חוות דעת על אודות המבקש, שנאספו מבסיס הכליאה. מהמידע שהובא לפנינו עולה, כי המבקש התנהג באופן תקין לחלוטין בעת כליאתו, ללא כל עבירות משמעת. מפקד פלוגה ב', שבה הוא מרצה את עונשו, ציין כי המבקש מפגין משמעת עצמית גבוהה, צניעות, כבוד ורעות לחבריו בפלוגה. למבקש ניתנה אחריות על הספריה הפלוגתית, ולאחר שלושה חודשי מאסר החל לצאת מתחום הפלוגה לעבודה בבית המלאכה על בסיס יומי. הוא מצוי בסבב חופשות וכן משוחח באופן שוטף עם מפקדיו, ועם הגורמים המקצועיים בבסיס הכליאה, לצורך שיתוף בקשייו וקבלת ייעוץ ככל הנדרש.

טענות הצדדים לפני הועדה

9. ב"כ המבקש, עו"ד יורם שפטל, עתר לשחרורו באופן מיידי, עם סיום ריצוי מחצית מעונשו. בטיעוניו עמד על כך שהמבקש נתון בתוך הקלחת המשפטית במשך קרוב לשנתיים, במהלכן גם שהה תקופה ממושכת במעצר פתוח. טרם האירוע היה חייל מצטיין שזכה לשבחים (לעניין זה הוגשו המלצות לעיוננו), ואף בבסיס הכליאה התנהגותו חיובית ביותר, על אף תחושותיו הקשות, וגורמי הכליאה מנסים להקל עליו בכל דרך שהיא, שכן אף הם חשים, כך נטען, כי מקומו אינו שם. מכאן שאין ספק כי המבקש הוכיח שהוא ראוי לשחרור ואין מסוכנות לשלום הציבור באם ישתחרר.