דחיית בקשת תובעת העוסקת בהפצת תוכן דיגיטלי ליצרני תוכן לצרף נתבעת להליך

1.לפני בקשה "לחידוש בקשה מס' 9 ולמתן החלטה בה".

2.בקשה מס' 9 - שהיא בקשה לצירוף נתבעת נוספת (וטיעון ביחס אליה) על דרך תיקון כתב תביעה - היא בקשה שנמחקה (ונסגרה) בהחלטה מיום 22.8.14 בעקבות ובהתאם להחלטות קודמות והבהרות שניתנו. דומה כי דבר מתן ההחלטה מיום 22.8.14 (אשר הורתה בין השאר כי "בקשה 9 נמחקת" וכי "הבקשה סגורה") נשמטו מתיאור הענינים שפרטה התובעת במסגרת בקשת 'חידוש' הבקשה, ועל כך יש להצטער.

3.לאור האמור לא ניתן "לחדש" את בקשה 9 ולעתור למתן החלטה בה. יחד עם זאת, אין הדבר משום סוף פסוק בכל הנוגע לבקשה הנוכחית, באשר יש מקום להדרש למהות העתירה הגלומה בה ולראותה למעשה כבקשה חדשה (אף אם מחודשת) לצירופה של נתבעת, בקשה אשר תוכנה הינו כתוכן הבקשה המקורית בצירוף הבקשה לחידושה של אותה בקשה. המשיבים הגישו תשובה לבקשה והוגשה תשובה לתגובה. משכך, יש לדון בבקשה לגופה.

התובענה

4.טענות הצדדים בתובענה הובאו באופן מפורט במסגרת החלטה שניתנה ביום 22.7.14 בענין בקשה להפקדת ערובה להוצאות (בקשה מס' 12 בתיק הממוחשב) וכן במסגרת החלטה שניתנה בדיון מיום 18.11.14. אין אפוא להרחיב בדברים פעם נוספת ובמידת הצורך, מופנה הקורא להחלטות הנ"ל. למען הסדר הטוב יובאו להלן עיקרים מתוך הדברים וזאת מבלי למצות את הטענות שהועלו.

5.התובענה דנן הינה תביעה כספית (בהיקף העולה על 15.5 מליון ₪) שהוגשה על ידי חברה ישראלית הנסחרת ב"נאסד"ק" בניו יורק ועוסקת בניהול והפצה של תוכן דיגיטלי ליצרני תוכן. התובענה הוגשה כנגד חברה המפעילה ערוץ המשדר תכני אופנה תחת השם המסחרי "Fashion TV" וכנגד בעל מניות ומנהל באותה חברה.

6.לשיטת התובעת, הנתבעים לא עמדו בתשלומים המתחייבים לפי הסכם מסגרת שנחתם בשנת 2011 (להלן: "הסכם המסגרת") ולפי חלק מהזמנות שירות שהוצאו, יצרו חוב כספי תוך הפרה יסודית של מחוייבויות וכן חזרו לסורם ולהפרת התחייבויות אף לאחר שנחתם הסכם פשרה (מיום 3.5.12, להלן: "הסכם הפשרה") אשר כלל הודאה בחוב (דאז) (סך של כ- 1.85 מ' $), פריסת תשלומי אותו חוב, ויתור על ריבית והתחייבות לאי יצירת חובות חדשים. לשיטת התובעת, הנתבעים אמנם שילמו את החוב נשוא הסכם הפשרה אך שבו ליצור חובות ובנוסף, ביצעו נסיונות פסולים לבטל שלא כדין חלק מהזמנות השירות (כדי לקבל שירות ממתחרים) תוך העלאת תואנות שוא כנגד השירות של התובעת. התובעת שלחה הודעה על ביטול הסכם, וזו נכנסה לתוקף לאחר שפגישה שהתקיימה בוינה (אוסטריה) ביום 30.1.14 נכשלה (לשיטתה). מתן השירותים על ידי התובעת הופסק.

התובעת טוענת להתקיימות עילות מתחום דיני החוזים, הנזיקין ועשיית עושר שלא במשפט ועותרת לחיובם הכספי של הנתבעים בענין הסוגיות הבאות: תשלומים שלא בוצעו חרף הסכם המסגרת והזמנות השירות (כולל ריבית הסכמית); חיוב לפי סע' 5.2 להסכם המסגרת; שירותים מזדמנים שתמורתם לא שולמה; וכן- תשלומי ריבית בענין התשלומים נשוא הסכם הפשרה (שכן לשיטת התובעת, הויתור על הריבית היה שלוב בקיום חיובי הנתבעים שלא לצבור חובות חדשים).

7.אשר לעמדת הנתבעים, הרי שאלֶה, בנוסף לטענת העדר יריבות כלפי הנתבע 2 (ר' החלטה מיום 22.7.14 בבקשה מס' 11 בתיק הממוחשב), גורסים כי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה וטוענים כי כל פעולה שנעשתה, לרבות עיכוב בביצוע תשלום זה או אחר, היתה בתיאום, בידיעה ובהסכמה בין הצדדים. כמו כן, הנתבעים טוענים כי בפגישה שהתקיימה ביום 30.1.14 הגיעו הצדדים להסכם מחייב בעל פה בדבר סילוק החוב ולמחרת היום הופר אותו הסכם ברגל גסה על ידי התובעת, בין היתר ע"י כך ששידורי הנתבעת הופסקו באופן מיידי, חד צדדי ובריוני, ללא הודעה מוקדמת עליה סוכם בפגישה ותוך גרימת נזק רב. הנתבעים דוחים את עמדת התובעת לפיה הפגישה נחלה כשלון חרוץ.