דחיית בקשת תאגידים נאשמים למתן היתר להפגש עם עדי תביעה לצרכי הכנת הגנתם

הבקשה :

1.         הונחה בפני בקשה מטעם הנאשמות 17-14 למתן היתר להיפגש עם עדי תביעה ולדון עמם בעניינים הקשורים לעדותם בתיק.

במסגרת הדיון ביום 29/4/12 העלו הנאשמות 17-14 (להלן: הנאשמות ), שהן תאגידים, בקשה להתיר להן להיפגש עם עדי התביעה המשמשים בתפקיד של אורגן אצל הנאשמות או אצל מי מהן, ו/או עדים המחזיקים ברוב המניות אצל מי מן הנאשמות, תוך התייחסות ספציפית למספר עדים:

המאשימה התייחסה לעדים 131 (אהוד אדמתי), 132 (שמואל אביטל), 142 (עדי לייבוביץ), 143 (טובי פרץ) ו-145 (סמי קוגמן), מבלי לפרט מה תפקידו של כל אחד מהם ואילו הנאשמות התייחסו לעדים: 131, 132 ו-145.

תכלית הבקשה, כפי שפורט בה, לאפשר לנאשמות להכין הגנתן לצורך קיומו של הדיון המקדמי בתיק.

            עדים אלה, לטענת הנאשמות, משמשים כמנהלים בחברות השונות או בעלי מניות.

2.         בשל השוני בין מספר העדים, העדר פירוט בדבר מעמדם אצל הנאשמות והעדר מסמכים של הנאשמת 14, נדרשו השלמות כמפורט בהחלטה מיום 21/5/12.

            לאחר מתן ההחלטה מיום 21/5/12, נתקבלה לתיק תגובת הנאשמת 14, אך ללא צירוף נספחים. כן נתקבלה תגובת הנאשמות 17-15.

עד למועד  מתן ההחלטה, לא מצאתי תגובת המאשימה בנושא זה.

3.         בקשת הנאשמות 17-15 מתייחסות לעדי התביעה 131, 132 ו-145 בלבד, כאשר עדי התביעה 142 ו-143 אינם קשורים לנאשמות אלה. נאשמת מס' 14 ביקשה להיפגש עם עדי התביעה 142 ו-143.

            מכאן, שעמדות בעלי הדין בתיק מתייחסות לכלל העדים הנ"ל (להלן: עדי התביעה ).

4.         בהעדר הוראה מפורשת בדין הפלילי, האוסרת על עצם המפגש של הסנגורים עם עדי התביעה, יש לפעול על-פי סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ ), לפיו בכול עניין של סדרי דין שאין לגביו הוראה בחיקוק " ינהג בית המשפט, בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק". כול זאת תוך מתן משקל ראוי להסדרים החוקיים הקיימים, הנוגעים למחלוקת הנדונה.

עמדת המאשימה :

5.         המאשימה התנגדה לבקשה שהועלתה במהלך הדיון מהנימוקים הבאים:

            -           העדר הוראת חוק ספציפית המתייחסת לאפשרות של מפגש עורך דין של הצד שכנגד עם עדי המאשימה, לרבות העדר הוראה המתייחסת לנפקות של מפגש כזה.

-           סע' 37 של כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה ) האוסר פנייה של עורך דין לעדי התביעה והחריגים שם. הגם שכללים אלה מטרתם להסדיר את עיסוק עריכת הדין, הרי שיש בהם, לעמדת המאשימה, כדי לבסס טענתה בדבר דחיית הבקשה.

לעניין זה, ציינה עוד המאשימה, כי ס"ק (ב) לסע' 37 לכללי לשכת עורכי הדין מורה שעורך דין לא יבוא בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד במשפט מטעם הצד שכנגד, בעניין עדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד או בהסכמת בא-כוחו, לכשהוא מיוצג.

            הסכמה כאמור אין מקום לתתה, במיוחד כאשר הבקשה מתייחסת לבירור קו ההגנה של הנאשמות עם אותם עדים המשמשים בתפקיד של ניהול הנאשמות, מה שיחייב עיבוד חומרי הראיות יחד עם העדים, ומתוך כוונה להפריך את עמדת המאשימה.

            -           יש במפגש כגון זה - אם תינתן רשות - כדי להביא לפגיעה בתוכן העדות, שהרי יכול שיביא הדבר לידי תיאום גרסאות ושיבוש הליכי משפט.