דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת משמורת זמנית

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר) מיום 25.6.14 בתיק 15455-05-12 (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה קבע כי שלושת הקטינים שהיו במשמורת זמנית בידי המבקשת – מ. יליד 2007, ד. ילידת 2005 וב. ילידת 2002, יועברו למשמורת זמנית לאב ויתגוררו ב**** יחד עם ארבעת אחיהם הנוספים (הגדולים), אשר הינם במשמורת זמנית של האב (להלן: "ההחלטה").

2. ברקע יסופר כי מדובר במשפחה המנהלת אורח חיים חרדי ומנישואיהם נולדו להם שבעה ילדים. במרץ 2012 הגישה המבקשת שלוש תביעות כנגד המשיב – תביעת משמורת, מזונות ורכוש. במאי 2012 הגיש המשיב תביעת משמורת והסדרי ראיה. בחודש יולי 2012, עת שהה המשיב בחו"ל, עזבה המבקשת יחד עם שבעת הקטינים למקלט לנשים נפגעות אלימות ובהמשך עברה להתגורר סמוך לירושלים, סמוך לבית אמה.

            שניים מהילדים "הגדולים" – הבת נ. ילידת 1996 (לעת הזו כבת 20) והבן י. יליד 1998 (לעת הזו כבן 17 וחצי), הביעו את רצונם הברור לחזור ולהתגורר עם המשיב ובהתאם, הורה בית משפט קמא על החזרתם למשיב.

בהמשך, הצביעו שני אחים נוספים ברגליהם – הבן ש. יליד 2004 (לעת הזו כבן 12) והבת ר. ילידת 2000 (לעת הזו כבת 15 וחצי) ועברו למשיב ובהמשך, הורה בית משפט קמא על השארתם בחזקת המשיב.

באשר לשלושת הקטינים הנוספים שנותרו בחזקת האם, קבע בית משפט קמא, עוד ביום 29.1.14, לאחר שהונחו בפניו תסקירים ודיווחים וכן קיים מספר דיונים ואף דיון מורחב בנוכחות עו"ס שרותי הרווחה במקום המגורים הנוכחי ועו"ס שרותי הרווחה במקום המגורים בעבר כי, שלושת הקטינים יועברו אף הם לחזקת המשיב, אך הדבר ייעשה רק לאחר שתונח תכנית קליטה סדורה עבורם. גורמי הרווחה הגישו לבית משפט קמא תכנית ביום 19.2.14 וחזרו על המלצתם, כי יש להורות שהמשמורת על כל הקטינים תהיה בידי האב ועל כך כי הקטינים שבחזקת המבקשת ישובו לחזקת המשיב עד ליום 7.7.14.

בית משפט קמא קבע, בהחלטה מיום 25.6.14, כי הוא נדרש לדון לא מעט בעניינם של הקטינים, הונחו בפניו נכון למועד ההוא 16 תסקירים ועדכונים וכי "בחינת התסקירים הרבים שהוגשו לבית המשפט, ההמלצות הברורות של גורמי הרווחה, דרכי ההתמודדות של כל אחד מההורים עם ילדיהם, העובדה שלצדדים שבעה ילדים, ארבעה בחזקת האב ושלושה בחזקת האם, הכוחות והיכולות של כל אחד מההורים להקנות לילדים יציבות וטיפול, מטים את הכף לאמץ שוב את המלצת גורמי הרווחה... אשר על כן אני קובע כי הקטינים מ., ד. ו- ב., יחזרו לחזקת האב עד ליום 7.7.14... הסדרי הראיה של הילדים עם האם יעשו בהתאם לתסקיר...".

3. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור עוד ביום 2.9.14. הבקשה הבשילה להתברר, רק לאחר הסדרת תשלום העירבון וזאת בחלוף כשנה וחצי. בשל כך, הוריתי על הגשת תסקיר משלים משירותי הרווחה וקבעתי כי הבקשה תתברר במאוחד עם בקשת רשות ערעור נוספת שהגישה המבקשת, על החלטת בית משפט קמא, במסגרתה הורה על פירוק השיתוף בדירות הצדדים.

4. הוגש דו"ח משלים מיום 31.01.16 והוא מחזיק 8 עמודים. הדו"ח המשלים מבוסס על היכרות עם המשפחה ותסקירים קודמים, מפגש עם הילדים ביום 19.1.16 (בקבוצות וביחידות), פגישה עם המבקשת ועם המשיב, בנפרד, וכן, קבלת דו"חות חינוכיים עדכניים מבתי הספר, כן צויין כי מהמועד בו חזרו הילדים למשמורת אביהם (7.7.14) הוגשו 11 תסקירים ודיווחים נוספים לבית משפט קמא. עו"ס לסדרי דין מפרטת בתסקיר זה את מצב הילדים וההורים. עולה כי הסדרי הראייה של האם מתקיימים אך ורק בין שלושת הילדים הצעירים – ב., ד. ו- מ. בלבד. האם ממאנת להיפגש עם ר. ו- ש. ומאז 8.15 לא נפגשה עמם. הבן י. טען כי לא מתקיים קשר כלשהו בינו לבין אמו אף לא טלפוני, מאז יצא לישיבה בקיץ 2015. הבת נ. לא בקשר עם האם למעט פגישתם ביום 19.1.16 ביוזמת האם. מדברי הילדים עולה כי הקשר עם האם נחווה על ידם כמאכזב וחודרני והם אינם מעוניינים בהרחבה או בלינה. האם מתעניינת על סדר יומם וקשריהם, אך הילדים חשים כנתונים לחקירה. ניכר כי הילדים אינם מצפים לשינוי בהתנהלות האם מולם ו"אמא כבר לא תשתנה ולא כועסים עליה, אמא שונאת את אבא".

5. בפרק סיכום והמלצות בדו"ח המשלים מיום 31.1.16 נכתב כדלקמן:

"מדובר בשבעה ילדים, מהם 6 קטינים בגילאי 9- 17, משפחה חרדית.

ההורים גרושים. האב גר ב*** עם הילדים אשר הועברו למשמורתו על פי החלטה שיפוטית. האם גרה סמוך לירושלים.

מדובר בילדים חמודים ונבונים, מטופחים ומתפקדים היטב במסגרות בקהילה החרדית ב****.

האם מתקשה לראות בעין אחת את תפקוד ילדיה כפי שמדווח על ידי מסגרות החינוך, היא אינה בקשר עם מסגרות החינוך וטוענת כי הקהילה החרדית ב**** התאחדה כנגדה ולכן הדיווחים הנמסרים אינם ניטראליים (למעט אולי דווחי בית הספר אשר בפיקוח משרד החינוך) ...

...

האם עשתה הפרדות בין ילדיה והתייחסה באופן שונה לילדים. בדו"ח זה צוין כי מהשיחות עם הילדים עולה תמונה מדאיגה למערכת היחסים בינם לבין האם.