דחיית בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבטל צו עיקול זמני על נכסי המשיבה

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' סלומון צ'רניאק), אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' ברוך), וקבע כי יש לבטל את צו העיקול הזמני שהוטל על נכסיה.

1.        המבקש הינו תאגיד בנקאי על פי חוק. המשיבה היא חברה זרה, אשר נכסיה היחידים בישראל הם מניות חברת פרוטרום תעשיות בע"מ (להלן: המניות), נשוא בקשה זו. ביום 6.9.04 הגיש המבקש תובענה נגד המשיבה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על סך 12,946,538 ש"ח, בהתבסס על כתב ערבות מוגבלת בסכום עליו, לטענתו, חתמה בגין חובות חברת תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ (להלן: תא"ל) (ת"א 2228/04). בד בבד עם הגשת התובענה הגיש המבקש בקשה למתן צו עיקול זמני על המניות (להלן: צו העיקול), בה טען כי אם ייוודע למשיבה דבר הגשת התובענה נגדה, היא תפעל להעברת המניות ותכביד על ביצוע פסק הדין. כמו כן, ציין המבקש כי "המשיבה הינה חברה זרה, אשר מלבד הנכסים שעיקולם מתבקש, אין לה, למיטב ידיעת המבקש, כל נכס אחר בישראל". לדבריו, המשיבה התעלמה מבקשותיו החוזרות ונשנות לפרוע את חובה, ובכך יש להעיד כי אין בכוונתה לפרוע אותו, וכי היא עתידה "להתחמק ממילוי חובותיה על פי דין". לאור האמור, קיבל רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' ש' שילה) את הבקשה, ונתן צו עיקול זמני על המניות במעמד צד אחד (בש"א 18850/04).

2.        כשבועיים לאחר מתן צו העיקול הגישה המשיבה בקשה לבטלו. לטענתה, העיקול ניתן בחוסר סמכות, מאחר שלא ניתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, והוא חסר תוקף, הואיל והוא לא הומצא לה כדין בתוך 3 ימים מיום נתינתו. רשם בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' ברוך) דחה את הבקשה משמצא שאין היא נסמכת על תצהיר, וקבע כי הוא מוסמך ליתן סעד ארעי גם אם הוא חסר סמכות להיזקק לתובענה העיקרית (בש"א 20957/04).   

3.        ביום 19.1.06, למעלה משנה לאחר מתן צו העיקול, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת כבוד השופט שילה, אשר במסגרתה ניתן צו העיקול, בטענה כי לא מתקיים בעניינה "יסוד ההכבדה" הנדרש מכוח תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), קרי, חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. זאת, בהתבסס על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה גילאור) (בש"א 5471/05), שדן בבקשה שהגישו עובדי תא"ל למתן צו עיקול זמני על המניות שהחזיקה המשיבה - נשוא הבקשה שלפניי - לפיה אין בהיותה של המשיבה חברה זרה אשר הנכסים לגביהם התבקש העיקול הינם כל רכושה בישראל, כשלעצמה, אלמנט של הכבדה על ביצוע פסק הדין שינתן בעניינה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בהחלטתו כי לא שוכנע שלא ניתן יהיה לגבות את הכספים במקום פעילותה של המשיבה - ארצות הברית, וביטל את העיקול הזמני שהוטל על המניות לבקשת עובדת תא"ל. רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה גילאור) כדי להוות שינוי נסיבות שיצדיק עיון חוזר, וכי מדובר ב"ויכוח עם החלטת כבוד השופט שילה, שסבר שבנסיבות שהובאו לפניו, התקיים אלמנט ההכבדה", והבקשה נדחתה (בש"א 2648/06).

           בבקשה נוספת שהגישה המשיבה באותו עניין ביום 15.2.07 לא העלתה המשיבה אלא את הטעם האמור בבקשתה מיום 19.1.06, קרי העדר יסוד ההכבדה, כאשר הפעם נתמכה טענתה בהחלטתו של בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) ברע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES (טרם פורסם, 4.1.07) (להלן: עניין כפרית). גם בהחלטה בעניין כפרית נקבע כי היות המשיבה חברה זרה אינה מצביעה לבדה על חשש כי אי מתן צו עיקול זמני יכביד על ביצוע פסק הדין שיינתן נגדה. רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מן הטעמים שצויינו בהחלטתו הקודמת (בש"א 4515/07).

4.        ביום 22.4.07 הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה בבש"א 4515/07. לטענתה, ההחלטה שניתנה בעניין כפרית מהווה שינוי נסיבות ומצביעה על כך שבעניינה לא התקיים יסוד ההכבדה המהווה תנאי בלעדיו אין למתן צו עיקול זמני. בפסק דין שניתן בערעור ביום 13.11.07 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' סלומון צ'רניאק) כי הטעם המפורש שעמד בבסיסה של בקשת העיקול מטעם המבקש הוא היות המשיבה חברה זרה, אשר מלבד המניות אינה מחזיקה כל נכס אחר בישראל. לאור העקרונות שנקבעו בעניין כפרית, ובהתחשב בכך שהמבקש לא טען כי "המשיבה איננה חברה איתנית מבחינה כלכלית", קיבל בית המשפט את הערעור, והורה על ביטול צו העיקול. זאת, בתנאי שהמשיבה תמציא למבקש התחייבות מסוג זו שחוייבה ליתן בעניין כפרית. ביצועו של פסק הדין עוכב עד ליום 27.11.07.

5.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, בית המשפט שגה בהחלת העקרונות שנקבעו בעניין כפרית על ענייננו, הואיל והגם שמדובר באותה משיבה ובאותם נכסים לגביהם התבקש העיקול, העובדות בשני המקרים שונות באופן המצדיק תוצאה שונה. יתר על כן, המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה כשפירש את ההחלטה בעניין כפרית כקובעת שהעובדה שנתבע הוא חברה זרה, שאין לה כל נכסים בישראל זולת הנכס המעוקל, אינה מהווה אינדיקציה לקיומו של "יסוד ההכבדה", כמשמעות מונח זה בתקנה 374(ב) לתקנות. לגישתו, פירוש זה סוטה מהלכות קודמות של בית המשפט ונוגד את תכליתה של התקנה האמורה הדורשת אך תשתית עובדתית מינימאלית להוכחת יסוד ההכבדה. לדברי המבקש, אם אכן זו הייתה כוונתו של בית המשפט בעניין כפרית, הרי שיש בכך חידוש משפטי וחשיבות ציבורית ומן הראוי לדון בכך במסגרת בקשת רשות ערעור זו. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה בכך שלא דן בטיעונים נוספים שבאו לעולם לאחר שניתן צו העיקול, המצדיקים, לדידו, את הותרת צו העיקול על כנו, וביניהם: חוסר תום ליבה של המשיבה בניהול ההליכים; ניסיונות המשיבה להכביד על בירור ההליכים בפני הפורום המתאים בישראל; ניסיונות המשיבה להתחמק מניהול ההליכים ו"למשוך זמן"; שימושה של המשיבה לרעה בהליכי משפט ועוד.

6.        דין הבקשה להידחות.

           מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש פסק דין לטובת הזוכה הפוטנציאלי. "הענקתו של הסעד הזמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 483 (מהדורה שמינית, 2005). בעניין זה ראו גם: ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל-זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645, 652 (1984); ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 196 (1995)). השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש (ראו: תקנה 362 לתקנות; רע"א 1998/07 בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה (טרם פורסמה, 11.6.07); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסמה, 24.10.07)).

           התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני - הסעד הזמני נשוא הבקשה - היא תקנה 374 לתקנות. תקנה זו קובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" - יסוד ההכבדה. יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (ראו למשל: גורן, בעמ' 522-520; ר"ע 246/85 ארד חברה לביטוח נ' מ.ב.י בע"מ, פ"ד מא(1) 586, 587 (1985); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (טרם פורסמה, 29.1.07) (להלן: עניין גב ארי)). יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות 431-429 (תשס"ז), וראו גם עניין גב ארי).

7.        בעניין כפרית דן בית משפט זה בעיקול זמני שהוטל על מניות המשיבה בהליך שניהלה נגדה כפרית תעשיות בע"מ. במוקד ההחלטה עמדה השאלה אם יצירת מצב המחייב תובע הזוכה בפסק דין לממש את זכייתו בחו"ל מהווה הכבדה, כמשמעות מונח זה בתקנה 374(ב) לתקנות, באופן המצדיק עיקול זמני על נכסי הנתבע בישראל. בית המשפט קבע כי אין לראות בעובדה שבעל דין ייאלץ לממש את זכייתו בחוץ לארץ כשלעצמה משום הכבדה, וזאת מתוך שלושה נימוקים מרכזיים. ראשית, נקבע כי אין לתובע ציפייה מוגנת שהנתבע יחזיק נכסים בישראל. שנית, בית המשפט ביקש להעביר את כובד המשקל אל הבחינה המהותית של הדברים: בחינת יכולתו של זוכה פוטנציאלי לממש את זכייתו. נמצא, כי מדובר בשאלה שהיא תלוית נסיבות, והגם שמימוש פסק הדין בחוץ לארץ עשוי להערים קשיים על הזוכה, הרי שיתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להתגבר על אותם קשיים באמצעים שונים שפגיעתם בנתבע פחותה מזו הנגרמת כתוצאה ממתן צו עיקול. שלישית, בית המשפט ביקש להימנע מקביעת קטגוריות גורפות בהן יינתן אפריורית צו עיקול, וזאת לאור המגמה החוקתית הנוהגת בפסיקה, לפיה אין ליתן עיקול זמני "על דרך השגרה".

           ההחלטה בעניין כפרית באה אך לשלול מתן צו עיקול אוטומטי כל אימת שיהיה על התובע, אם וכאשר יזכה בתביעתו, לממש את זכייתו בחוץ לארץ. מקובלת עלי טענת המבקש, לפיה מאפשרת ההחלטה בעניין כפרית לראות בדבר נסיבה אחת מתוך מכלול הנסיבות הרלוונטיות, שיש ליתן עליהן את הדעת בבחינת יסוד ההכבדה. או במילותיו של המבקש: "בית המשפט הנכבד בעניין כפרית לא שלל כי עובדת היותו של הנתבע תושב זר ללא נכסים בישראל זולת הנכס המעוקל, יכולה להיות אינדיקציה להכבדה על ביצוע פסק הדין". התעלמות מוחלטת מנסיבה זו לא רק שיש בה כדי לחתור תחת קביעותיו של בית משפט זה בעבר ותחת תכלית התקנה (ראו סעיף 6 להחלטה), אלא שהיא גם נוגדת את השכל בריא וניסיון החיים המלמדים כי מימושו של פסק דין מחוץ לגבולות ישראל עשוי להיות קשה יותר ממימושו בגבולותיה, ולו רק בשל ההוצאות והזמן הכרוכים בכך.

8.        עינינו הרואות כי שאלת המשמעות שיש ליתן לעובדת היותו של הנתבע תושב זר ללא נכסים בארץ, מלבד אלו שמתבקש עיקולם, נידונה בהרחבה בהחלטה בעניין כפרית על ידי בית משפט זה. העקרונות שהותוו בהחלטה זו מקובלים עלי ומשמצאתי שהדברים פורטו בהרחבה ובפירוט לא מצאתי מקום ליתן רשות לערער על מנת לדון בהן בשנית. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

           לא שוכנעתי כי בית המשפט קמא חתר תחת העקרונות שהותוו בעניין כפרית. חזקה על בית המשפט כי נתן את הדעת לשאלת מקום מושבה של המשיבה ולהשלכותיה שעה שבחן את קיומו של יסוד ההכבדה בענייננו. אף אם ניתן לסבור כי בית המשפט קמא העניק פרשנות שגויה להחלטה בעניין כפרית, וכאמור איני סבורה שכך הדבר, הרי שאין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בעניין כפרית עמד בית משפט זה על יסוד ההכבדה ככל שהוא אמור בנתבעת זרה, תוך שהוא מלבן את השאלות העולות בהקשר זה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אך יישם את העקרונות שהותוו בעניין כפרית, וכידוע יישום כשלעצמו, אף אם הוא שגוי, אין בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (טרם פורסמה, 16.1.06)). הוא הדין גם באשר לטענת המבקש, לפיה שגה בכך שלא דן בטיעונים נוספים שבאו לעולם לאחר שניתן צו העיקול המצדיקים, לדידו, את הותרת צו העיקול על כנו. הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח העובדה כי עניין לנו בסעד זמני אשר אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בו, קל וחומר "בגלגולה השלישי" של הסוגיה (ראו למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (טרם פורסמה, 15.11.98)).

           הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

           בטרם סיום אציין, כי בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. הבקשה הוגשה יום אחד בלבד עובר לפקיעת צו עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ויש להצר על כך. מכל מקום, משנדחתה בקשת רשות הערעור, מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע.

           ניתנה היום, י"ח בכסלו תשס"ח (28.11.07).