דחיית בקשת המערער לביטול פסק דין

בפניי בקשה מטעם מר עופר סרור (להלן: "המבקש") להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, ובהמשך לבטל את פסק הדין מיום 1.6.2020 (להלן: "פסק הדין"), שבו נמחק ערעורו של המבקש בשל אי-תשלום אגרה.

רקע בתמצית

1. למבקש ולחברה שבבעלותו, טריטמנט הנדסה טיפול במים בע"מ (להלן: "החברה"), הוצאו שומות מס. עיקר עניינה של שומת החברה באי-הכרה בהוצאות בעלות גוון פרטי מאחר שלא הוכח כי הוצאו בייצור הכנסה. במקביל, הוצאה למבקש שומה לפיה יש לראות בהוצאות כמשיכת כספים לשימושו הפרטי המהווה בידו הכנסה מדיבידנד. החברה והמבקש הגישו הודעת ערעור מאוחדת כנגד השומות, אולם אגרה שולמה רק ביחס לערעור אחד מבין השניים.
2. ביום 25.2.2020 התקיים דיון קדם משפט, בנוכחות המבקש ובא-כוחו דאז, בו נקבע בין היתר כי "לתשומת ליבם של המערערים כי ערעור מטעמם על השומות שהוצאו להם, מחייב פתיחת תיק נפרד ותשלום אגרה בהתאם. היה ולא ייעשה כן עד למועד העדכון האמור לעיל [22.3.2020 – י"ס], יימחק הערעור בכל הנוגע לשומות ה"ה סרור" (עמ' 4, ש' 1 – 3, לפרוטוקול הדיון).
3. המבקש לא שילם את האגרה, על אף חלוף המועד ותזכורות שונות בעניין, לרבות תזכורת טלפונית של המזכירות. ביום 1.6.2020, ניתן פסק הדין במסגרתו נקבע כי "משלא מלאו המערערים אחר ההנחיות שבהחלטתי מתאריך 25.2.2020 לעניין תשלום האגרה, וכלל לא נענו לתזכורות יזומות על פי החלטותיי מתאריכים 4.2020 ו- 11.5.2020, לרבות תזכורת טלפונית של המזכירות, אני קובעת בזאת כי הערעור שהוגש על ידי ה"ה סרור יימחק, בשל אי תשלום אגרת בית משפט".
4. נוכח פסק הדין, ביום 2.8.2020 הגיש המבקש רק את תצהירי החברה כראיות בהליך.
5. ביום 25.11.2020, בסופה של ישיבת ההוכחות שהתקיימה באותו היום, נעשה ניסיון להביא את החברה והמשיב לסיום ההליך בפשרה. הצדדים הסכימו למתווה הפשרה שהוצע, וכך נקבע בהחלטה מאותו היום: "... בשלה החלטה מטעם הצדדים והם הסכימו לסיים את המחלוקת מושא ערעור זה בפשרה האומרת כך: מתוך הסכומים הנקובים בשומה שבצו, לעניין תיאום הוצאות, הסכימו הצד[ד]ים להתפשר ביניהם בשיעור של 50% לגבי תיאום הוצאות כיבודים, נסיעות לחו"ל, חשמל, כבלים ואינטרנט. לגבי הוצאות משכורת הבנות, הפשרה היא ש-60% מההוצאות יוכרו, ו-40% מההוצאות לא יוכרו, ולכן יתואמו. 40% יתואמו. כן הוחלט במסגרת הפשרה, ושוב בנסיבות העניין, לוותר על קנס גירעון" (עמ' 28, ש' 24 – 29 לפרוטוקול הדיון).
6. במהלך אישור הצדדים את הפשרה המוצעת, צוין על ידי ב"כ המשיב בפני המבקש ובא-כוחו דאז, כי הפשרה רלוונטית אך לצורך ערעור החברה (עמ' 29, ש' 14 – 21 לפרוטוקול הדיון):

"כב' הש' סרוסי: בהצלחה רבה לכם.

עו"ד הרבט [ב"כ המבקש – י"ס]: אני הייתי מבקש שזה מוסכם עליהם ה, אחרת,

כב' הש' סרוסי: אדוני צודק. עמדת המערערת, אדוני יגיד שהוא מסכים לפשרה.

עו"ד הרבט: המערערת מסכימה לפשרה.

כב' הש' סרוסי: המערערת מסכימה לפשרה. תודה רבה לאדוני, פסק דין.

עו"ד בן דוד [ב"כ המשיב – י"ס]: טוב, זה ברור שפסק דין זה הוא על מה שנשאר בערעור הזה לא על היחידים.

כב' הש' סרוסי: כן. כן. המשיב: אני מסכים גם? המשיב,

עו"ד בן דוד: אני גם מסכים".

7. בהמשך לאמור ניתן פסק הדין בפשרה, לפיו "לאור הסכמת הצדדים כפי שפורטה לעיל בהערת בית המשפט, אני נותנת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. בנסיבות העניין לא יהיה צו להוצאות. אבקש להדגיש כי הפשרה האמורה ניתנה בעניינה של המערערת במסגרת ע"מ 60371-07-19 ואין היא באה להשפיע כהוא זה על החלטת בית המשפט שניתנה זה מכבר, בעניין ערעור המערערים" (עמ' 29, ש' 28 – עמ' 30, ש' 3 לפרוטוקול הדיון).
8. עתה, עותר המבקש לביטול פסק הדין מיום 1.6.2020, אשר מחק את ערעור המבקש עקב אי-תשלום אגרה.