דחיית בקשת ביטול פינוי בטענות של העדר תוקף לוויתור על הגנת בית מגורים

הנני עושה שימוש בסמכותי למתן החלטה בלא זימון הצדדים לדיון   לפני וזאת נוכח העובדה כי גם שמיעת הצדדים לא הייתה יוצרת   סמכות עניינית, כמתואר להלן

החייבים מיוצגים ע"י עורך דין.

בראש ובראשונה יש להדגיש כי מדובר בתיק המתנהל מאז שנת 2004  

אין בפי החייבים טענת פרעתי. בפי החייבים רק טענות כלליות כנגד גובה יתרת ה'חוב לסילוק' לזוכה, באין לה ביסוס כלשהוא ותוך   שהיא נטענת בניגוד להסכמים עליהם חתמו עם הכונס [ור' להלן]. כל עוד קיים חוב לזוכה [ואין טענה שלא קיים חוב] זכותו לממש את  הבטוחה שהוקנתה לו במהירות ויעילות, וזאת אף כאינטרס ציבורי   ראשון במעלה, תוך שאין עילה לעכב את ההליכים לשם כך, וההלכות  בדבר עניין זה [כגון הלכת גמזו ועוד] ידועות

בפי החייבים טענות הקשורות בסעיפים מהסכמי ההלוואה המקוריים עם הזוכה - שתקיפת תוקפם אינה בסמכות רשם;                                                                                 

באשר לדיירות מוגנת:                                         

סמכות דיון והכרעה בטענה מוקנית מאז ומעולם לערכאה משפטית  מוסמכת לפי חוק הגנת הדייר [ולא לרשם הוצאה לפועל].                                                                      

באשר לסידור חלוף                                           

טענה  המבקשת לבטל את תוקף וויתור החייבים בהסכמי ההלוואה על  סידור חלוף  - אינה בסמכות רשם. שוב, מדובר בהסכם ההלוואה ואין לרשם סמכות עניינית לבחון את תוקף סעיפיו. ראה בר"ע [ת"א]    2647/05 יהודית בדוסי נ. בנק טפחות למשכנתאות בע"מ [מ:17.1.06] ובר"ע [חי'] 828/06 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ. איתי ברזני [מ:  17.9.07].                                                  

אגב אורחא; לאחר וככל שפוסקת ערכאה מוסמכת כי אין תוקף לוויתור החייבים בהסכם ההלוואה על סידור חלוף [בהסכמים שנחתמו לפני   תיקון 29 לחוק], חוזרים הצדדים לרשם ההוצאה לפועל לשם קביעת   אופי, תקופה, שווי וגו' של הסידור החלוף

באשר להסכמים בחתימת החייבים                                 

החייבים טוענים כי הסדרים עליהם חתמו במשרד הכונס בסוף שנת    2011 ובמחצית שנת 2012, נחתמו על ידם תחת לחץ ופחד [שכן היו   לפני פינויים] ומבלי שהוקראו לפניהם

אקדים ואומר כי קשה לקבל לקבל נוהג נפרץ זה ההולך ומכה שורש  אצל חייבים [אנשים בוגרים] החותמים על הסכמים מודפסים, ברורים קצרים וקריאים - שלאחר מכן הופכים ללא אחר מאשר ניירות בלבד -  שלאחר חתימתם אינם רואים צורך לקיים את ההתחייבויות שנטלו על  עצמם, הצהרות שהצהירו וכל כיו"ב.                                                                                        

החייבים חתמו על שני הסכמים עם כונס הנכסים. בהסכמים אלו הודו בגובה החוב לזוכה, בזכות הזוכה לממש את הנכס בהליכי הכינוס ככל ויפרו את התחייבויותיהם, בתקפות תנאי ההלוואה בהסכמי ההלוואה עליהם חתמו, וכל כיו"ב. הסכם ראשון  - הופר. שוב נהג בהם הזוכה מנהג של 'לפנים משורת הדין' ושוב חתמו - על הסכם שני. גם אותו הפרו.                                                     

כל עוד לא בוטלו הסכמים אלו בידי ערכאה מוסמכת, הם שרירים  וקיימים ויש להחזיק את החייבים כמחוייבים לתנאיהם. 

למעלה מהדרוש להלן הבהרה:                                                                                               

* טענת 'אפסות' :                                           

החייבים טוענים כי ההסכמים לא הוקראו להם.                   

לא מצאתי בתצהיר החייבים כי הם אינם יודע קרוא וכתוב.