דחיית בקשה של האחים אברג'יל לעיין מחדש בהחלטה לעצרם עד תום הליכי ההסגרה

1.         בקשת יצחק ומאיר אברג'יל (להלן: "המבקשים") לעיין מחדש בהחלטה לעצרם עד תום הליכי ההסגרה.

רקע עובדתי

2.         בארצות הברית הוגש כנגד המבקשים כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות בשלוש פרשיות: האחת, הלבנת כספים וסחיטה באיומים, השנייה, פרשת רצח של סוחר סמים בשם סמי אטיאס בלוס אנג'לס והשלישית, ייבוא סמים לארה"ב מסוג MDMA. שמו של יצחק נקשר לשלושת הפרשיות, ואילו למאיר יוחסה מעורבות בפרשת הלבנת הכספים והסחיטה באיומים בלבד.

על יסוד כתב האישום הורה שופט במדינת קליפורניה על מעצר המבקשים. הרשויות בארה"ב פנו לישראל בעניין מעצרם הזמני וביום 24.8.2008 נעצרו המבקשים בישראל, לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק ההסגרה"). ביום 30.10.2008 הוגשה העתירה להסגרת המבקשים ובקשה למעצרם עד תום ההליכים.

כנגד שני המבקשים ניתן צו מעצר עד לתום הליכי ההסגרה בשל קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות וחשש להימלטות (ר' ההחלטה בבש 5369/08 מיום 11.1.09 (להלן: "החלטת המעצר") והחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 725/09 מיום 30.1.09 בעניינו של מאיר).

החלטה בעתירת ההסגרה טרם ניתנה.

3.         בבקשה זו טוענים המבקשים כי הגיע לידם חומר ראיות חדש, חלקו לא באמצעות המאשימה, ויש בו כדי לקעקע את הראיות שהוצגו בפרשת הלבנת ההון והסחיטה באיומים, ובאשמתו הלכאורית של יצחק בפרשת הרצח.

הראיות החדשות להן טוענים המבקשים:

א.         הודעתו של גבי בן-הרוש מיום 30.1.06 בקשר לפרשיית הלבנת ההון-סחיטה באיומים.

ב.         עסקת הטיעון מיום 21.2.06 בעניינו של גבי בן-הרוש.

ג.          הודעת גבי בן-הרוש מיום 30.3.06 בה נתן הערות, תיקונים ותוספות להודעתו מיום 30.1.06.

ד.         פרוטוקול חלקי של עדות גבי בן-הרוש בבית המשפט הפדרלי בארה"ב במסגרת משפט שהתקיים נגד חי ועקנין בארה"ב.

ה.         תצהיר של אסף ועקנין בו הוא מצהיר כי הוא או אחיו, חי ועקנין, לא אוימו במישרין או בעקיפין על ידי מי מהמבקשים בכל הנוגע לחובותיהם לגבי בן-הרוש.

טענות הצדדים

4.         לטענת המבקשים, מהראיות החדשות עולה כי כל הכספים בפרשת הלבנת ההון-סחיטה באיומים הינם כספים השייכים בלעדית לבן-הרוש. בן-הרוש אינו מזכיר את שמות המבקשים לאורך שתי הודעותיו כמו גם בעדותו במשפט של חי ועקנין. בעניין זה, אין לקבל את טענת המשיבה לפיה הודעות בן-הרוש ניתנו בהקשר ספציפי של ועקנין, ולכן לא נדרש ליתן פרטים אודות אברג'יל. שהרי, השותפות, לכאורה, עם אברג'יל נוגעת ללב הפרשייה של הלבנת ההון-סחיטה באיומים, מה גם שבמסגרת עסקת הטיעון התחייב בן-הרוש לשתף פעולה באופן מלא עם סוכנויות אכיפת החוק האמריקאיות.

המסקנה המתבקשת הינה כי המבקשים אינם מעורבים בפרשת הלבנת ההון-סחיטה באיומים, מסקנה המתיישבת עם העובדה כי לא הוגש נגדם כתב אישום בארה"ב בשנת 2004 על יסוד אותו חומר הראיות לו טוענת התביעה האמריקאית כיום. לכך יש להוסיף את תצהירו של אסף ועקנין בו הוא מצהיר כי הוא או אחיו, חי ועקנין, לא אוימו במישרין או בעקיפין על ידי מי מהמבקשים בכל הנוגע לחובותיהם לבן- הרוש. השמטת הבסיס מתחת לשותפות בין בן-הרוש לאחים אברג'יל שומטת את ההנחה שעמדה בבסיס החלטת המעצר בגין פרשיית הלבנת ההון-סחיטה באיומים. הנחה זו, המופרכת בראיות החדשות, היוותה גם בסיס לפרשיית הרצח, לפיה במסגרת אותה שותפות פנה מנור לקבל את ברכתו של יצחק לביצוע הרצח. לאחר קבלת תרגום החומר לעברית, הסתבר כי ההכנות לרצח, שכירת שכירי החרב, וניסיון לאיתור הקרבן על-מנת לירות בו בוצעו עוד לפני שהתקבלה "ברכתו" של יצחק, עליה התבססה אשמתו בפרשייה. לכך יש להוסיף כי הפגישה עם יצחק בה עודכן על הרצח היתה מקרית ולא מתוכננת. מכאן שלא הייתה חבירה בין שני ארגונים וממילא גם לא נדרש אישורו של יצחק לרצח. עובדות אלה נסתברו למבקשים וב"כ רק לאחר שהחומר תורגם לעברית.

ב"כ המבקשים טוען כי יש לאבחן בין טיבן ו"מעמדן" של הראיות החדשות. לשיטתו, אין מדובר בראיות סותרות אלא בראיות ישירות, ואילו הראיות שעמדו בבסיס החלטת המעצר היו מבוססות על פרשנות. לפיכך, יש ליתן מעמד בכורה להודעותיו של בן הרוש שבאו מפיו, על פני שיחות טלפון וראיות אחרות, ואין לראות בכך חריגה מהכלל לפיו לא תותר הבאת ראיות סותרות בהליך של הסגרה. משקל מיוחד יש ליתן לעובדה כי בקשת ההסגרה התבססה על ראיות סלקטיביות המציגות תמונה מעוותת, ותמוה מדוע הודעותיו של בן-הרוש במשטרה ועסקת הטיעון שנחתמה עמו, לא נזכרו בתצהירה של הסוכנת האמריקאית רויטר. אזכור העובדה כי בן-הרוש נתן הצהרה, ללא אזכור תוכנה, אינה עונה על הדרישה כי על חומר הראיות להציג תמונה הוגנת. הימנעות המשיבה מלהציג ראיות אלה, צריכה לעמוד לחובתה בהיבט הראיתי, ומלמדת כי קיים חומר נוסף הקשור לבן-הרוש ושלא הוצג, המפריך את טענות המשיבה.

המבקשים חוזרים על טענותיהם שנשמעו בדיון בבקשת המעצר בדבר קנוניה של הפרקליטויות האמריקאית והישראלית, ומעלים שוב את תמיהתם, מדוע לא צורפו המבקשים לכתבי האישום שהוגשו בשנת 2004 בארה"ב ובבלגיה בקשר לפרשיות הלבנת ההון- סחיטה באיומים והסמים, הגם שחומר הראיות שתומך בבקשה זו הוא אותו חומר הראיות שהיווה את הבסיס להגשת כתבי האישום באותה העת. תמיהה זו מתחזקת, לדידם, נוכח העובדה שיצחק היה במחצית שנת 2004 ברשימת 40 המבוקשים הבכירים ביותר על-ידי שלטונות ארה"ב.

5.         לטענת המשיב, המבקשים לא עמדו בתנאי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), מאחר ולא נתגלו עובדות חדשות, לא השתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מיום מתן ההחלטות בעניין מעצרם. לכך יש להוסיף, כי ההחלטה בעתירת ההסגרה צפויה להתקבל בקרוב.

טענת המבקשים כי הראיות החדשות הוסתרו כדי ליצור תמונה מעוותת, נסתרת מתצהירה של רויטר גופו, בו מציינת רויטר את הודעותיו של בן-הרוש הן במשטרה והן בבית המשפט בקשר למשפטו של חי ועקנין ומביאה את עיקרי הדברים. ההודעות גופן לא היו בידי המשיב אשר לא ידע על קיומן וממילא גם לא הסתירו, ועדותו של בן-הרוש בבית המשפט הפדרלי הוגשה על-ידי המשיבה במסגרת הדיון בעתירה. לו רצתה התביעה האמריקאית להסתיר את תוכן הודעותיו של בן-הרוש, לא היתה מעבירה את עדותו החלקית בבית המשפט (חלקית - משום שבמהלך עדותו הגיע ועקנין להסדר טיעון ועדותו לא הושלמה).

הודעותיו של בן-הרוש ניתנו לצורך המשפט שהתקיים נגד חי ועקנין בארה"ב והוצהר בעסקת הטיעון כי אין בהודעותיו כדי ליתן את מלוא העובדות. משכך, אין ללמוד דבר מאי אזכורם של שמות המבקשים, מה גם שבן-הרוש לא שלל את מעורבות המבקשים במהלכים שתוארו מפיו. הראיה היא - כי גם עובדות נוספות הנוגעות לפרשה זו, ושקיומן אינן במחלוקת בין הצדדים, לא נזכרו בהודעותיו של בן-הרוש. גם אם בן-הרוש היה שולל באופן פוזיטיבי את מעורבות המבקשים בפרשות המיוחסות להם, מדובר לכל היותר בראיה הסותרת את מסת הראיות שבידי בית המשפט, ואין מקומה להידון בהליך זה, שנועד לבחון האם קיימות ראיות לכאורה. לכך יש להוסיף כי אין בתצהירו של אסף ועקנין כדי לקעקע את הראיות האובייקטיביות המוכיחות את ההיפך, מה גם שהתצהיר הינו קצר ואינו מתייחס לכלל המסכת העובדתית העומדת בבסיס הבקשה. משקל מיוחד יש ליתן לעובדה כי התצהיר ניתן מפי מי שאוים בעבר על-ידי המבקשים.