דחיית בקשה לתיקון פסק בוררות

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא רות שטרנברג-אליעז), שבו נדחתה על הסף בקשה ל"תיקון פסק בוררות", לשם הוספת הוראות לתשלום הפרשי ריבית והצמדה ולהוצאות ההתדיינות.

עיקרי העובדות

2.        המבקשת הינה חברה העוסקת בבניה וביזמות של פרויקטים בתחום המקרקעין. בשנת 2001 הגישה המבקשת תביעה כספית כנגד המשיבים, לשיפוי הוצאותיה לפינוי דיירים מקרקע שיועדה לפיתוח, ולפיצוי הנזקים שנגרמו לה עקב מחדל המשיבים, לטענתה, מלבצע את הפינוי בעצמם. במהלך קדם-המשפט, הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם להסכם, לפיו הסכסוך נשוא התביעה יועבר להכרעה בפני "שמאי-מכריע", וביקשו לתת להסכם תוקף של החלטה ולעכב את המשך ההליכים בתיק. בהסכם פירטו הצדדים את גדר המחלוקות העובדתיות והמשפטיות ביניהם, שעל בסיסן יקבע השמאי-המכריע מהם דמי הפינוי הראויים, נכון ליום ביצוע הפינויים מהקרקע. כמו כן קבעו, כי הסכום שיושב בגין הפינויים האמורים ועל-פי שומתו של השמאי המכריע לא יפחת מסך של 2,250,000 דולר ארה"ב, ולא יעלה על סך של 4,250,000 דולר ארה"ב. גם את מועד תשלום דמי הפינוי, ואת אופן חלוקת תשלומי המע"מ ושכר טרחת השמאי, הסדירו הצדדים ביניהם. כן התחייבו לבקש במשותף את החזר תשלום האגרה ששולמה על-ידי המבקשת. לבסוף, קבעו הצדדים בהסכם, כי שומתו המכרעת של השמאי תחייבם באופן סופי ומוחלט, והיא אינה ניתנת לערעור. להלן אפוא, עיקרי ההסכם הצריכים לענייננו (ההדגשות אינן במקור):

"שומה מכרעת

3. הצדדים ממנים בזה את השמאי מר עדי צביקל, כשמאי מכריע (להלן: "השמאי") לקביעת סכום דמי הפינוי הראויים (נכון ליום ביצוע הפינויים) למשפחות מזרחי ודורי אשר פונו בתאריכים שונים מנכסים ומשטחים שנתוניהם שנויים במחלוקת בין הצדדים; הסכום הנ"ל שייקבע ע"י השמאי יושב על-ידי מדינת ישראל להוד בגין ביצוע פינויים אלה; ...

טענות הצדדים

...

7. שומתו המכרעת של השמאי בדבר קביעת דמי הפינויים הראויים (ליום ביצוע הפינויים), ובהתאם לכך הסכום שיושב על-ידי מדינת ישראל להוד, ייקבעו על ידו בהתבסס על...

8. הצדדים מסכימים בזאת שהסכום שיושב על-ידי מדינת ישראל להוד בגין הפינויים הנ"ל ועל פי שומתו המכרעת של השמאי, לא יפחת מסך של 2,250,000 דולר ארה"ב ולא יעלה על סך של 4,250,000 דולר ארה"ב.

9. במידה ויחול מע"מ על הסכום אותו תחויב מדינת ישראל לשלם להוד על פי שומתו המכרעת של השמאי, ישולם המע"מ ע"י המדינה להוד, כנגד חשבונית מס כחוק.

ההליך בפני השמאי

10. השמאי ישמע את טיעוני הצדדים ויהא חייב ליתן את שומתו המכרעת בתוך 45 (ארבעים וחמישה) יום מיום שהופנתה המחלוקת נשוא הסכם זה להכרעתו.

11. שומתו המכרעת של השמאי תחייב באופן סופי ומוחלט את הצדדים, ולא ניתן לערער עליה.

12. הצדדים ישאו בחלקים שווים בשכ"ט השמאי.

13. התשלומים בהם תחויב המדינה לשלם להוד על פי השומה המכרעת, ישולמו להוד במלואם ע"י המדינה, תוך 30 יום מהמועד בו תינתן שומתו המכרעת של השמאי".

           בפני השמאי-המכריע נשמעו טענות והובאו ראיות, ובסיום ההליך נתן השמאי הכרעה מפורטת ומנומקת, ובה המסקנה הבאה:

"לאחר ששקלתי את הטיעונים שהוצגו בפני ועיינתי במסמכים הרבים שהובאו בפני הגעתי לכלל דעה כי מן הראוי לפצות המפונים בגובה 80% משווי הקרקע אותה החזיקו. בדקתי ומצאתי כי דמי הפינוי ששולמו למשפחות מזרחי ומשפחות דורי המפונות מייצג את גובה דמי הפינוי הראויים. אולם ומאחר ובהתאם להסכם בין הצדדים מוגבל סכום ההשבה לחברת הוד בסך 4.25 מיליון דולר קבעתי כי זהו סכום ההשבה הראוי" (ההדגשה אינה במקור).

3.        זמן מה לאחר מתן ההכרעה, הגישה המבקשת לשמאי "בקשה להשלמת פסיקת שמאי מכריע". במסגרתה, ביקשה מהשמאי לפעול "בהתאם לסמכות[ו] על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968... ולהשלים את פסיקת[ו] המכרעת ע"י הוספת הוראה בדבר תשלום ריבית והצמדה... וע"י הוספת הוראה בדבר החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד..". המשיבים התנגדו לבקשה, בנימוק שהשמאי הינו פוסק ולא בורר ועל כן אין תחולה להוראות חוק הבוררות, אלא יש לפעול בהתאם להסכם הפשרה. על-פי הסכם הפשרה, טענו המשיבים, מוסמך השמאי לקבוע את דמי הפינוי הראויים בלבד, ולא להוסיף עליהם ריבית והצמדה ואף לא לפסוק שכר טרחת עורך-דין. המשיבים ציינו עוד, כי הסכם הפשרה תחם את גבול הסכום אותו עשויה המדינה לשלם, והשמאי אינו מוסמך לחייבה בסכום גבוה יותר. השמאי-המכריע בחן את טענות הצדדים, וקבע:

"לאור הבקשה שהועברה אלי להשלמת הפסיקה בענין שבנדון, ולאחר שקראתי את נימוקי וטיעוני הצדדים החלטתי לא להוסיף על פסיקתי דבר אלא אם בית המשפט יורה על כך מפורשות".