דחיית בקשה לתיקון השמטה בפסק-דין בעניין הסכמה להפחתת מס הכנסה

1.        ביום 10.1.2008 ניתן פסק דיננו בתיקים שבכותרת, במסגרתו נדחו הערעור והערעור שכנגד, למעט בסוגיה אחת, היא סוגיית נטל האגרה.

2.        ביום 28.1.2008 הגישה המערערת 2 בערעור העיקרי, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת), בקשה "לתיקון השמטה בפסק הדין" (להלן: הבקשה). במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי נפלה שגגה בפסק דיננו, המתבטאת בכך שלטענתה, במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, היתה הסכמה בין הצדדים לעניין הפחתת מס הכנסה מבסיס השכר שנפסק למשיב על ידי בית המשפט קמא, ואילו הסכמה זו לא באה לידי ביטוי בפסק הדין, כך שבסופו של דבר נותר בסיס השכר שנפסק למשיב כפי שקבע בית המשפט קמא. על כן, מבקשת היא לתקן את "ההשמטה" בפסק הדין ולקבוע כי מבסיס השכר שקבע בית המשפט קמא יש להפחית מס הכנסה כדין.

3.        המשיב בערעור העיקרי, יוסף בלייכר (להלן: המשיב), מתנגד לבקשה מכמה טעמים. ראשית, טוען המשיב כי שני הערעורים נדחו ללא התערבות בקביעות בית המשפט קמא, ואף אם נפלו טעויות כלשהן בהכרעת הערכאה הראשונה, הרי שפסק הדין שניתן הינו סביר ומאוזן. עוד טוען המשיב כי הבקשה אינה נכנסת למסגרת הוראות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המשיב מוסיף כי היה על המבקשת לתמוך את בקשתה בתצהיר לביסוס העובדות הנטענות על ידה.

4.        לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.        סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה וקובע את התנאים לכך, מקום שאין הסכמה בין הצדדים על הצורך בתיקון. וזו לשון הסעיף:

"81(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

6.        בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 (1978) התייחס השופט שמגר (כתוארו אז) לסוגי הטעויות אותן ניתן לתקן במסגרת ההסדר הקודם, על פי תקנה 486, באומרו (עמ' 670-671 לפסק הדין):

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת."

7.        כללים אלה, שנקבעו ביחס לתקנה 486 שקדמה לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, יפים ונכונים גם להסדר החדש (ראו למשל, ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385 (2001); בר"ם 5720/05 יוסף גופר באמצעות כונס הנכסים עו"ד ויקטור פישר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (לא פורסם, 5.8.2007)).

8.        כאמור, בענייננו מדובר בערעור ובערעור שכנגד בעניין גובה הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בגין תאונת דרכים בה נפגע המשיב. בסעיף 25 לפסק הדין התייחסנו לקביעת בית המשפט קמא בעניין בסיס השכר שנפסק לזכות המשיב וציינו כי קביעתו נראית "סבירה והגיונית" וכי אין מקום להתערב בה.

9.        יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט גרוניס שנאמרו לעניין התערבותה של ערכאת הערעור בסכומי הפיצויים שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית, במסגרת ע"א 1164/02 קרנית נ' בן-חיון לידור (לא פורסם, 4.8.2005):

"כאמור, הן המערערת, והן המשיבים מעלים שורה ארוכה של טענות בנוגע לשומת הפיצויים. אדון אך במקצת מראשי הנזק, אלה המצדיקים התייחסות. לפני שנידרש לטענות נעיר את ההערה הבאה: אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת (ראו למשל, ע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב(1) 799, 809-808 (השופט ח' כהן); ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג, פ"ד לז(4) 656, 659; ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מו(4) 837, 840)."  

10.      במקרה דנן, לא מצאנו להתערב בקביעותיה של הערכאה דלמטה בעניין בסיס השכר, שכן סברנו כי הסכום הכולל שנפסק על ידי בית המשפט קמא הינו סביר. אין מדובר ב"השמטה מקרית" מהסוג שבה דן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. התיקון המבוקש על ידי המבקשת הינו תיקון מהותי, אשר יש בו כדי לשנות מתוכנו של פסק הדין, ולא מדובר בתיקון "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" כלשונו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

11.      לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ו' באדר ב' תשס"ח (13.3.08).

           המשנה לנשיאה                          ש ו פ ט                            ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il