דחיית בקשה לסעדים זמניים לידועים בציבור

בפנינו בקשה ליישוב סכסוך וסעדים נלווים, שהגיש המבקש לבית הדין. התקיים היום דיון בו העלו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעניין סמכות בית הדין ליתן סעדים בנדו"ד, וזאת בנוסף לכתב הבקשה וכתב התשובה. הדיון התקיים בדיין יחיד, הן מחמת מגבלות משרד הבריאות, והן מאחר ולדעת בית הדין הדבר עולה עם הוראות סעיף 1 (2) (א) לתקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד) תש"ן – 1990.

להלן העובדות הרלוונטיות.

הצדדים לא נישאו מעולם. הם חיו כידועים בציבור החל משנת 1997, ונפרדו בשנת 2011. למשיבה כיום בן זוג אחר, ואף המבקש נשא לאחרונה אישה אחרת (מתברר, בנישואין אזרחיים).

בסעיף 3 לכתב הבקשה נטען כי יש לסדר בין הצדדים גט לחומרא. בסעיף 9 מציינים באי כוח המבקש שלא הוסדרו ביניהם ענייני רכוש, כשיש רכוש של המבקש הרשום אצל רשם המקרקעין על שם המשיבה. מסבירים באי כוח המבקש בסעיף 12-13 לבקשה, מה נזכרו היום, לאחר תשע שנות פרוד:

"בתקופה האחרונה הגיע למבקש מידע בנוגע להתנהלות חמורה, מבישה ומעוררת זעזוע של האישה, שקרים שהעזה להפיץ, פגיעה חמורה בפרטיותו שלו ובפרטיות הילדים (ששניים מהם קטינים) וחשיפת הילדים לסיכונים חמורים ונזקים ממש לשלמות גופם וביטחונם, אשר גרמו למבקש, בין היתר, לאבדן אמון, כעס ודאגה גדולה, ביחס להתנהלות המשיבה עצמה. (הדגשים במקור).

נוכח האמור לעיל, המבקש הבין כי הגיעה העת להסדיר באופן פורמאלי את ה"קצוות הפתוחים" שנותרו מחייהם המשותפים של הצדדים [...] וזאת הן בהיבט ביצוע גט (לחומרא) והן בהיבט הרכושי – הכלכלי וניתוקה של האישה מרכושו."

מכתב הבקשה עולה שהצדדים נפרדו בשנת 2011, ומזה כתשע שנים כבר אינם "ידועים בציבור". הפרידה לא הפריעה להם להמשיך להתנהל ברוח טובה ובאווירה חברית, ומכוח זה גם ענייני הרכוש התנהלו בידידות ובאמון הדדי, עד אשר לאחרונה איבד המבקש את אמונו במשיבה, כמפורט בסעיף 12 לבקשה, ובדיון היום (ראה שורה 37 ולהלן לפרוטוקול הדיון), ולכן הוא מבקש "לסגור קצוות פתוחים", ובין השאר – ניתוק המשיבה מרכושו.

המשיבה טוענת שאין לבית הדין סמכות לדון בנושא, מאחר והצדדים לא היו נשואים, לא אזרחית ולא כדמו"י, וחיו כידועים בציבור. המבקש עצמו נישא במהלך שנת 2019 (כאמור – אזרחית), ובכך הודה שאין לו צורך בגט.

בדיון שהתקיים היום הופיעו שבעה עורכי דין, ארבעה מטעם המבקש (החמישי, פרופ' פרימר, נכח באמצעות ה"זום" – בבחינת "רואה ואינו נראה"), ושלשה מטעם המשיבה. התקיים דיון ארוך ומסודר. הואיל ומדובר היה בדיון בעניין סעדים וסמכות, ובפרט עקב מצב החרום והוראות משרד הבריאות, בית הדין ייתר את הופעת הצדדים. בית הדין שמע בקשב רב את טיעוני באי כוח הצדדים, שנאמרו בטוב טעם ודעת.

באי כוח הצדדים נכנסו לגוף שאלת הסמכות. על אף האמור בסעיף 3 (א) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה התשע"ד 2014, ואף שכל אחד מבאי כוח הצדדים טרח להקדים שאינו טוען לגוף התביעה (לגט או לרכוש), הנושא עלה בכתב ובעל פה, ונטען, לטעמי – הדק היטב, הגם שיש שיאמרו שאפשר עוד להאריך ולטעון עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (ראה: שבת לב,ב).

באי כוח המבקש המציאו בדיון רשימה של נכסים, תוך חלוקה לשלוש קבוצות: נכסים שנרכשו על ידי המבקש עוד קודם היות הצדדים ידועים בציבור, נכסים שנרכשו במהלך תקופת היותם ידועים בציבור, ונכסים שנרכשו לאחר הפרוד. באי כוח המבקש מבקשים שבית הדין ייתן הוראה האוסרת דיספוזיציה בארבעה מגרשים בא', הרשומים על שם המשיבה בלבד, וכמו כן יאסור על במשיבה להפריע למבקש לפעול לצורך מימוש הנכס בנ', יחד עם נכסיו המסחריים, וכל זאת "אנחנו מבקשים לשמר את הסטטוס קוו", לדבריהם. בא כוח המבקש מדגיש, כי המבקש עשה בנכסים שלו כבתוך שלו כל השנים מאז הפירוד של בני הזוג. מדובר בשנים רבות, ואף קודם עשה בשלו בתוך שלו, וכי הוא מבקש לשמר את זה כפי שהיה [...]. לאחר הפירוד ב - 1 בפברואר 2012 נרכש בית בש', בית מידות בתמורה של למעלה משבעה וחצי מיליון דולר, היא חיה בו כבתוך שלה, וזה משרת אותה כך שהם גרו בדירה כבני זוג. רוצה עוד להדגיש, שבשנת 2000 נרכשה עוד דירה בש', דירה בבעלותה, שהוריה עושים בה שימוש (פרוטוקול הדיון שורה 53 ולהלן).

באי כוח המשיבה פרטו באריכות מדוע אין לבית הדין סמכות לדון בבקשה, ומדוע בית הדין אינו עונה להגדרה של "ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין", כאמור בסעיף 3 (ז) (1) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה התשע"ד 2014. עוד הביאו פסקי דין מבית הדין האזורי ולפיהם אין צורך בגט בידועים בציבור, ופועל יוצא, שאין לכרוך את הכרוך בגירושין לתביעה זו. ואף אם היה מקום לתבוע גט לחומרא, אין מקום לכריכה בעניין הרכוש. בהמשך אף טענו שנפלו פגמים מהותיים בעצם הבקשה.

באי כוח המבקש ציינו לפסק הדין של בית הדין הגדול (בהרכב בראשות הגר"ש דייכובסקי שליט"א), ולאחריה פסיקת בג"ץ שקיבלה את עמדת בית הדין הגדול. פסק דין זה המפורסם בשם "נשואי בני נח". ראה פרוטוקול הדיון שורה 144 ולהלן. לטענתם, מספיקה סמכות תאורטית כדי שבית הדין ייתן סעדים במסגרת זו של בקשה לישוב סכסוך, ולדבריהם, יש במקרה שלפנינו סמכות תאורטית לכך.

לאחר שבית הדין עיין בכתבי הטענות, ולאחר ששמע את באי כוח הצדדים, יבהיר בית הדין את הסוגייה העומדת לפניו. נציין כי (למיטב ידיעת הח"מ) שאלה זו, האם לבית הדין יש סמכות ליתן סעדים במסגרת בקשה לישוב סכסוך באיש ואישה שהם ידועים בציבור, לא נידונה בבתי הדין או בערכאות האזרחיות.

כאמור, לפנינו בקשת סעד במסגרת הליך לישוב סכסוך. יש חילוק בין בקשת סעדים במסגרת בקשה לישוב סכסוך, לבין סעדים לתביעה גופה, שהוגשה במסגרת חוק שיפוט בתי דין רבניים נישואין וגירושין התשי"ג-1953.

בית הדין הוא ערכאה המוסמכת לדון בענייני רכוש בין בני זוג, בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים נישואין וגירושין תשי"ג-1953, ובלבד שתביעת הרכוש נכרכה בהתאם לסעיף 3 לחוק. והיה ולא נכרכה, או נכרכה שלא כדין, לא יוכל בית הדין ליתן סעדים בנושא הרכוש, כמו צו עיקול. היות בית הדין ערכאה המוסמכת כללית לדון בעניין רכוש, אינה נותנת לו סמכות ליתן סעדים במקרה הנ"ל. כך גם בית המשפט לענייני משפחה לא יוכל ליתן סעדים בעניין הרכוש, אם נכרכה תביעת הרכוש בבית הדין בהתאם לסעיף 3 לחוק הנ"ל. הדברים אמורים ביחס לכל הצווים המתייחסים לרכוש, ובהם צווי מניעה, צווי עיקול וכד', הגם שהוא ערכאה המוסמכת לדון בנושא ממון שבין בני זוג, אך לא ביחס לבני הזוג הספציפי שלפניו.

לא כך הם פני הדברים בבקשות סעדים במסגרת בקשות לישוב סכסוך. סעיף 3 (ז) (1) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה התשע"ד-2014 קובע:

"צד לבקשה לישוב סכסוך רשאי להגיש בכל עת לערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין, בקשה לסעד דחוף בעניין נקבע לפי סעיף 5, לסעד זמני לשמירת המצב הקיים."