דחיית בקשה למחיקת ערעור שכנגד בטענה לאיחור בהגשתו ומועד תחילת ספירת הימים.

בפני בקשה למחיקת ערעור שכנגד שהוגש ע"י המשיב, מחמת איחור בהגשתו, כטענת המערערת.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הערעור שכנגד הוגש במועדו ולחילופין מבקש להאריך המועד להגשת הערעור שכנגד, ככל שיקבע שהערעור לא הוגש במועד. (סעיף 12 לתגובה).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בדיקה  מלמדת כי השתלשלות העניינים בתיק היא כמפורט: 

ביום 5.12.12 ניתנה החלטת כב' השופטת הלמן, לפיה יש לפטור את המערערת מתשלום אגרה ונקבע כי עליה לשלם עירבון בסך של 2,500 ש"ח.

החלטת כבוד השופטת הלמן, הומצאה לב"כ המשיב, בפקס, ביום 7.12.12 (יום שישי בבוקר). מכאן  ולפי תקנה 497 א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, (להלן: "תקנות סד"א") יש לראות את ההחלטה ככזו שהומצאה ביום החול שלאחריו, קרי ביום ראשון 9.12.12.

תקנה 434 לתקנות סד"א קובעת כהאי לישנא:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת הפטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב, אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק מההודעה יומצא לכל בעל דין העלול להיפגע מטענה זו."

{הדגשות מכאן ואילך אם לא צוין אחרת-לא במקור- י.כ}.

מניין הימים להגשת הערעור שכנגד החל, כאמור, ביום 9.12.12 (יום המצאת החלטתה של  כב' השופטת הלמן). 

הערעור שכנגד הוגש ביום 14.1.13 ובכך, לכאורה,  חלף עבר לו המועד להגשתו.

עם זאת, יש להביט גם להגיונם של דברים ולתכלית.

המועד לשמיעת הערעור נקבע ליום 24.4.13 ולא בכדי מסתיימת תקנה 434 לתקנות סד"א הנ"ל בציון:

"...אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור..." האמור אינו בא לייתר כמובן את המועדים שנקבעו אלה, נכון לציינם לאור התכלית נשוא המועדים.

לא מדובר ב"מיטת סדום" המועדים נקבעו כדי ליתן לצדדים שהות לכלכל עניינם בבית המשפט בעת הדיון.

כאן, למירב מדובר גם כגרסת המבקשת ב"איחור" של 6 ימים.

אין לחסום בנסיבות כנ"ל שערי בית משפט.

מעבר לכך, הרי העירבון הופקד כאן הלכה למעשה ביום 16.12.12 ולפי מניין זה,  ( הפקדה להבדיל מהמצאת ההחלטה) הערעור שכנגד הוגש במועד .

התקופה בה רשאי המשיב להגיש ערעור שכנגד מתחילה מהיום בו הומצאה לו ההודעה בדבר הפקדת העירבון. ההיגיון המונח ביסוד הסדר זה הוא שהמשיב לא יידרש להגיש ערעור שכנגד כל עוד מוטלת בספק השאלה אם בשלו התנאים לשמיעת הערעור העיקרי (כפי המ' 734/75 אריאל נ' קירשנבאום, פ"ד ל(1) 405 (1975); חמי בן נון, הערעור האזרחי 486-485 (2004)). עם זאת, אין מניעה שהערעור שכנגד יוגש עוד קודם להפקדת העירבון בערעור העיקרי.(ראה גם: ע"א 2400/11 מויאל נגד חברת החשמל לישראל בע"מ, 30.8.11).