דחיית בקשה להתיר נישואין לנערה מתחת לגיל 17

כללי

1.      בפני בקשה למתן היתר נישואין על פי סע' 5 לחוק גיל הנישואין, התש"י-1950 (להלן: "החוק") בה עותרים המבקשים (להלן: "האם והאב") ליתן היתר נישואין לבתם .... ילידת ....1993 (להלן: "הנערה") חרף היותה מתחת לגיל 17,  גיל הנישואין המינימאלי הקבוע בחוק.

2.      על פי החלטתי מיום 25/12/08 הוגש לבית המשפט ביום 02/04/09 תסקיר ערוך על ידי פקידות הסעד הגב' חנה עידו והגב' צהלה בוקר והמלצתו היא כי אין מקום ליתן היתר לנישואי הנערה בטרם ימלאו לה 17.

3.      היועמ"ש מתנגד הוא למתן היתר נישואין בטענה כי המבקשים לא העלו כל טעם חריג שיש בו כדי להצדיק יישום החריג הקבוע בסע' 5 (2) לחוק.

4.      בדיון שהתקיים ביום 22/06/09 במעמד הצדדים  נחקרה פקידת הסעד הגב' חנה עידו על ידי ב"כ המבקשים . לבקשת ב"כ המבקשים ובהסכמת ב"כ היועמ"ש בדיון, שוחחתי בלשכתי עם הנערה ועם החתן המיועד  (להלן: "הבחור") כל אחד בנפרד. בתום הדיון, סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל פה .

דיון

5.      לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתסקיר , שמעתי את הנערה והחתן המיועד, את פקידת הסעד ואת ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שהבקשה אינה מגלה כל נסיבה מיוחדת המצדיקה סטיה מהוראת החוק בעניין גיל הנישואין המינימאלי.

6.      סע' 5 לחוק קובע חריגים לכלל בדבר גיל הנישואין כאשר הסע' הרלוונטי לענייננו הוא ס"ק (2) הקובע:

"על אף האמור בחוק זה רשאי בית משפט לעניני משפחה לתת היתר -

....
(2) לנישואי נערה או נער - אם מלאו להם שש עשרה שנה ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר זה".

7.      כפי שמציין כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"א 501/81 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לה (4) 430  :

"המחוקק לא הגדיר נסיבות אלה אלא השאיר את המלאכה לרשות השופטת אשר חייבת לצקת תוכן מעשי ממקרה למקרה להוראתו הכללית של המחוקק. ההדרכה היחידה שניתנה לרשות השופטת היא כי אותן נסיבות המצדיקות מתן היתר, נסיבות  מיוחדות הן דהיינו נסיבות יוצאות דופן אשר יש בהן כדי להצדיק סטייה מהכלל. נסיבות אלא מתמקדות מטבע הדברים בטובתה של הנערה אשר עליה בקש המחוקק להגן".

8.      בע"א 690/77 ח'נפיס נ' מד"י, פ"ד לב (1) 531 כותב כב' השופט ח' כהן לעניין זה כדלקמן:

"כפי שאנו רואים את הפירוש הנכון של החוק צריך ויהא בנסיבות המיוחדות, כאלה שיצדיקו מתן ההיתר, כדי לעשות את קיום איסור הנישואין לגזירה בלתי סבירה ובלתי צודקת אשר אדם מן הישוב אינו צריך או אינו יכול לעמוד בה". (ההדגשה שלי-א.כ).

9.      מעיון בבקשה עצמה ניתן לראות כי אין היא מגלה עילה מיוחדת וחריגה למתן ההיתר המבוקש. סיבת הנישואין כפי שפורטה בבקשה הינה כדלקמן:

"סיבת הנישואין המוקדמים הינה היכרות בין הנערה והבחור המיועד והמשפחות ומרצונה של הנערה להקים בית יהודי וכשר בישראל וכן מאחר שאנו דתיים וכן החתן המיועד, הדבר רצוי מבחינה הלכתית הוא להינשא וללא (כך במקור-א.כ) לדחות ללא צורך. הנערה בוגרת מכפי גילה ולראיה קפצה כתה בלימודיה ואף החלה לימודים אקדמאיים ב.... יש גיבוי כלכלי והסכמה מצד ההורים בשני הצדדים".

10. בטענות ב"כ המבקשים בכתב הבקשה ובדברי הצדדים כפי שהועלו על הכתב בתסקיר (הגם שהמבקשים העלו טענה כי הדברים שנכתבו ככאלה שנאמרו מפיהם אינם מדויקים ) שזורים כחוט השני אותם הנימוקים בדבר השתייכותם הדתית של צדדים, רצונם של הצדדים בנישואין המגובה בהסכמת הוריהם וחששם להפר את "איסור הנגיעה" . באלו , בכל הכבוד הראוי וההבנה לנפשות הפועלות ולרגשותיהם, אין כדי להוות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן הכלל ואין בהן לטעמי  ועל פי הפסיקה כדי לתייג את המקרה כמיוחד וחריג בנסיבותיו במובן הנדרש . (וראה לעניין זה בע"א 501/81 הנ"ל שם מונה כב' השופט ברק  נסיבות אשר אינן מהוות כשלעצמן נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר נישואי והן: הסכמת הנערה להינשא; הסכמת הורי הנערה; מנהגי העדה ; הכנות לחתונה).

11. לא מצאתי גם כל בסיס בטענתו של ב"כ המבקשים כי יש להחריג מתחולת החוק "ציבורים שהנורמות שלהם שונות מהנורמות שהחוק קבע". מטרת החוק היא למנוע "נישואי בוסר" והחרגת מגזרים או ציבורים שלמים מתחולתו שלא במסגרת החריגים שנמנו בסע' 5 לחוק אינה עולה בקנה אחד עם מטרה זו ולשון החוק.

12. וכך אמר לעניין זה חברי, כב' השופט מרכוס בעניין דומה בתמ"ש (י-ם) 22230/05 מ' נ' פרקליטות מחוז ירושלים, תק-מש 2005 (4) 92: