דחיית בקשה להגירה עם קטין

                               בעניין הילד:                                                     (קטין) יליד 2010 (להלן: "י'")

במוקד פס"ד זה  עומד הקטין י' ילד כבן 6.5 שנים, הקרוע בין הוריו כמעט מיום היוולדו. בתובענה זו עלי לשוב ולהכריע בשאלה האם יותר לאם לקבוע את מקום מגוריו מחוץ לגבולות ישראל ולהגר עמו ועם בעלה הנוכחי, (להלן: "ג'"), בניגוד לרצון אביו. בכתב התביעה דובר בבקשה להגירה לאוקספורד שבאנגליה, מקום בו אמור היה ג' לקבל משרה באוניברסיטה. בינתיים השתנו התוכניות ועתה המדובר בבקשה להגר לגלזגו שבסקוטלנד.

בהליך קודם בו נדונה בקשת האם לאפשר הגירת י', אשר התנהל בבימ"ש זה בתמ"ש 1619-08-12, התמקדה האם בעיקר ברצונה היא להגר לשם קידום הקריירה המקצועית שלה. נטען אז שהאם משתדלת לסיים את לימודי הדוקטורט שלה, בתוך שנה, ולהתחיל בלימודי פוסט דוקטורט בחו"ל. באותו שלב עמדה האם להינשא לג' וטענה שתוכניותיהם משתלבות. מתברר שתוכניות האם להשתלם בחו"ל אינן רלבנטיות יותר. האם הצהירה כי לא עמדה בדרישות העבודה ואולצה לעזוב את לימודי הדוקטורט.

תביעת האם בהליך הקודם נדחתה. ערעור שהגישה על פסה"ד נדחה בעמ"ש 21001-11-13. התיקון היחיד היה שהאם לא תהיה מנועה מלהגיש תובענה חדשה בתוך זמן קצר. עוד נקבע שכאשר תוגש תובענה שכזו, ימנה ביהמ"ש, כבר בתחילת ההליך, פסיכולוג כמומחה לשם מתן חוות דעת בתיק. מטעמים אלו הגישה האם תובענה זו בה היא עותרת בשנית למתן רשות הגירה לקטין.

החלטתי לדחות את התובענה.

על מנת שתהיה לפני הקורא התמונה המלאה, אסקור בפס"ד זה את מהלך העניינים שקדם להגשת התובענה ואת טענות הצדדים, אף אלה שנדונו בפסה"ד בהליך הקודם.

עם זאת יש לראות בפס"ד זה נדבך משלים הבנוי על פסה"ד הקודם וכחלק ממנו. לפיכך אין צורך להתייחס לטענות כנגד פסה"ד הקודם שהפך חלוט, עת נדחה ערעור האם, וההתמקדות תהא ביחס לטענות לשינוי נסיבות מעת מתן פסה"ד הקודם וביחס לחוות דעת המומחים שניתנה בתיק זה.

הרקע העובדתי

1. האם, בת יחידה להורים שנפרדו בהיותה כבת 12, עלתה ארצה מרוסיה בשנת 1989, בהיותה כבת 8 שנים.