דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן

נימוקים מורחבים

בירור העובדות

בפנינו מונחת פנייתה של המבקשת להתיר לה להינשא לכהן, למרות שנתגרשה בעבר בג"פ ממר [מ']. המבקשת התאלמנה מבעלה הראשון, לאחר מכן נישאה למר [מ'] והתגרשה ממנו בגט פיטורין. כיום היא חיה ביחד עם כהן, ומבקשת להינשא לו כדמו"י.

לטענתה, קידושיה למר [מ'] בטעות יסודם מאחר שלדבריה לא הייתה לו גבורת אנשים ובשל כך לא קוימו יחסי אישות ביניהם. לדבריה, אם הייתה יודעת שאין לו כוח גברא, לא הייתה נישאת לו.

המבקשת פנתה לביה"ד על מנת לקבל צו לגילוי מסמכים רפואיים של בעלה לשעבר. לטענתה, המידע המצוי בהם עשוי להביא להפקעתם של קידושיה בשל מקח טעות, ובכך לאפשר את נישואיה לכהן עמו היא מצויה בקשר זה מכבר.

 ביה"ד פנה לגרוש כדי שיוכל להביע עמדתו באשר למצבו הרפואי ולבקשת האישה לגילוי מסמכיו הרפואיים, אולם הגרוש לא נענה לפניות ביה"ד. ביום ג' בכסלו תשע"ח (21.11.2017) ניתנה החלטה לפיה ביה"ד מורה לשירותי בריאות כללית להמציא לעיון ביה"ד בלבד כל מסמך רפואי הנוגע לנדו"ד. ביום י"ד בתמוז תשע"ח (27.6.2018), התקבלו המסמכים הרפואיים. מפאת צנעת הפרט, לא נוכל לפרט את תוכנם (עיקרי הדברים הובאו בהחלטה חסויה), אך נאמר כי אין בהם כדי להוכיח את טענת האישה. נזכיר שהאישה טענה כי היא עצמה ביקרה עם הגרוש אצל רופא, בנוגע לבעיה התפקודית שלו. מעיון בסיכום הביקור אצל הרופא עולה כי אכן המבקשת והגרוש הגיעו יחדיו אל הרופא כחמישה חודשים לאחר שנישאו. לאחר שערך בדיקה גופנית, הרופא התמקד בעיקר בעניינים פסיכולוגיים, והמליץ לחזור לביקורת כעבור חודשיים.

מטענות האישה ומהמסמכים הרפואיים קשה להבין האם הבעיה עמה התמודדו בני הזוג הייתה חוסר בכוח גברא, או בעיה בפליטת הזרע, דהיינו שהבעל אינו יורה כחץ.

מכל מקום, מסיכום הביקור שנכתב ע"י הרופא, ניתן להבין כי למרות שהיו קשיים בקיום היחסים, סבר הרופא המטפל, כי בעזרת הדרכה נכונה, יכלו בני הזוג לקיים יחסים באופן תקין.

נציין, כי למרות חוסר שיתוף הפעולה מצד הגרוש, היה מקום לשקול להביאו לביה"ד בצו הבאה ולקבל עמדתו, אולם לאחר שהתקבלו המסמכים הרפואיים, ובשל העובדה שבכל אופן איננו רואים מקום להפקעת הקידושין בנדון זה, וכפי שנפרט לקמן, לא ראינו צורך להביא הבעל לשעבר לביה"ד בעל כורחו.

בירור הדין

א. האם בטוענת לחוסר כוח גברא, יש לבקש או לדרוש מהאישה להמתין לרפואת הבעל

לא בכדי מצינו בדברי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, כי כאשר אין לבעל גבורת אנשים, יש לדבר על לב האישה להמתין ולאפשר מתן דרכי טיפול לפתרון הבעיה.

כן מובא בתוספות (יבמות סה ע"ב, ד"ה כי) בשם הריצב"א, שכתב:

"ואף על הקישוי כתב שאין לה למהר לסתור בנינה כי רחמי שדי מרובים".

בהקשר לכך נזכיר את דברי הריב"ש (סימן קכז), וז"ל:

"ולנדון שלפנינו באישה זו שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים ושכבר שהתה עמו בייחוד שמנה חדשים רצופים ואחר זמן זה שני חדשים אחרים ועדיין היא בתולה. כיון שלא טענה כן בב"ד ובפני בעלה אינה נאמנת ואין כופין הבעל להוציא. לפי שהיא צריכה לבא לפני ב"ד ושתאמר כן בפני בעלה וב"ד יחקרו את שניהם על טענתם. ובאין לה דרך בקשה ואומרים לה תני דעתך על בעליך שמא מתוך איבה אי אתם נכנסין לחדר או שמא שומטת כר מתחתיו. ועושין להם סעודה שמא מתוך שמחה ומאכל ומשתה יתנו דעתם זה על זה, וכמ"ש בירושלמי יעשה סעודה ויפייס. וכ"ש בתולה שצריך להמתין זמן וזמנים, כי יש בחורים שאינם יכולים בבתולה אם מחמת חולשת מזגם וצריכין לרופא יעשה להם תרופות. שהרי אפי' הזקן שסר כחו יש לו רפואה כדאמר ר"י הן הן החזירוני לנערותי."

מצינו בדבריו התייחסות לשתי דרכי טיפול, הן בפן הפסיכולוגי והן בפן הרפואי. גם בנדו"ד הודרכו בני הזוג בפן הפסיכולוגי. אמנם, גם אם היה מתברר אח"כ כי אכן סבל הגרוש מבעיה גופנית, שהיא זו שגרמה לאין אונות, הרי היום ניתן לטפל בכך באמצעים רפואיים שונים.

וז"ל הנודע ביהודה (מהדו"ת אבן העזר סימן פט):