דחיית בקשה לביטול צו ירושה בגלל צוואה ש'נמצאה' לאחר שנים רבות

רקע

בפנינו בקשה לקיום צוואה וביטול צו הירושה שניתן בתאריך כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.1997).

המנוחה מרת פ' ע"ה נפטרה בתאריך ב' בתמוז תשנ"ו (19.6.96).

המנוחה ע"ה הותירה בפטירתה 4 ילדים 2 בנים ו-2 בנות.

בתאריך כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.97) התקיים דיון בביה"ד להוצאת צו ירושה.

בדיון הסכימו האחים לחלוקה שווה ביניהם. נעשה קניין לטובת האחיות כך שכל אחד יקבל רבע מהעיזבון.

בשנת 1997 הדירה בת' נמכרה והתמורה חולקה בין ארבעת האחים.

הדירה במ' עדיין לא נמכרה.

במהלך חיפוש אחרי הסכמי מכר הדירה, הופתע התובע לגלות צוואה שכתבה המנוחה ובצוואתה ציוותה כי הנכסים, היינו שתי הדירות, יועברו רק לתובע, ביודעה כי התובע הוא אשר רכש את הנכסים, ומיד לאחר שנודע לו דבר הצוואה הגיש התובע צ' בתאריך כ"ט באייר תשע"ט (3.6.19) בקשה לביטול צו ירושה, מאחר ולדבריו מצא צוואה של המנוחה מיום י"ג באלול תשמ"ח (26.8.1988) ומעוניין לקיים את הצוואה.

מנגד בפנינו התנגדות האחים לביטול צו הירושה (יש לציין שהבת ח' לא הופיע במהלך הדיונים עקב חולייה).

טענות התובע

עיקר טענות התובע כפי העולה מכתב התביעה ומהפרוטוקול של הדיונים מתאריך ט"ז בסיון תש"פ (8.6.20) ותאריך א' באייר תשפ"א (13.4.21) ומן הסיכומים:

1. לדברי התובע וב"כ, יש לבטל את צו הירושה מתאריך כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.1997) עקב מציאת צוואת האם מתאריך י"ג באלול תשמ"ח (26.8.1988) אשר בצוואה זו מעבירה האם את כל הנכסים לבן צ' - התובע.

2. הנכסים נקנו על ידי התובע. נכס אחד נרכש בתאריך 19.8.1977 והשני בתאריך 31.1.84, היות והתובע היה רווק באותו זמן, והיות ולא היה זכאי לקבל משכנתא, לכן ביקש לרשום את הדירה על שם ההורים, לדבריו, להורים לא היה יכולת כלכלית לרכוש דירה.

3. לדברי התובע הנתבעים יודעים את האמת מי הוא זה שרכש את הדירות.