דחיית בקשה לביטול הסכם גירושין.

הצדדים היו זוג נשוי והתגרשו ביום כ"ג חשון תשע"א (31/10/2010). קודם לגירושין, ביום ג' חשון תשע"א (11/10/2010), ניתן פסק דין לאישור הסכם גירושין. כעת בפנינו תביעת הבעל לשעבר [פלוני] לביטול הסכם הגירושין, וכן הוגשה תביעה שכנגד לחיוב בתשלום הכתובה, אם יבוטל ההסכם, והתקיים דיון בתביעה לביטול ההסכם.

עיקרה של התביעה נסוב על יסוד הטענה שמצבו הנפשי הרעוע של הבעל בעת חתימת הסכם, מצדיק את ביטול ההסכם, מאחר שהבעל לא היה כשיר לשקול כראוי את ההסכם ומשמעויותיו.

לאחר הדיון ניתנה החלטה שבה נכתב כדלהלן:

"בבית הדין התקיים דיון ראשון בתביעתו של [פלוני] להורות על ביטול פסק הדין לאישור הסכם הגירושין.

כעת עם השלמת הדיון, ובטרם בית הדין יתייחס לטענות הצדדים, בית הדין מאפשר לתובע להשלים את כתב התביעה באמצעות הצגת חומר המבסס את טענתו ביחס למצבו הרפואי נפשי במעמד הדיון לאישור ההסכם.

החומר יוצג לבית הדין תוך 30 יום."

וכן יצוין להחלטה נוספת מיום ו' שבט תשע"ג (17/01/2013). ביום א' אדר תשע"ג (11/02/2013) ניתנה ההחלטה הבאה:

"כעת בפנינו בקשות משני הצדדים, ועותק מכל בקשה יועבר לעיון הצד השני.

לאחר עיון בחומר שבפנינו הוחלט - אין מקום לעיכוב נוסף בהשלמת ההליך לבירור התביעה, ועל התובע להעביר לבית הדין עד ליום ד' אדר תשע"ג (14.2.2013) כל חומר רפואי שהתקבל אצלו, וכן עד למועד זה יורשה להציג סיכומי טענות מטעמו, וכעבור שבעה ימים הצד השני רשאי לסכם את טענותיו, ולאחר מועד זה יינתן פסק דין.

אם יוצג חומר רפואי המחייב דיון נוסף, תבוטל הוראה זו, והמשך ההליך ייקבע בהתאם", עד כאן מהחלטה זו."

מאחר שלא הוגש כל חומר רפואי כמתחייב והתקבלה בקשה מטעם הנתבעת (עותק יועבר לצד השני), ניתן בזאת פסק הדין על יסוד החומר שבתיק.

נקדים ונצטט קטעים מפרוטוקול הדיון. הבעל באמצעות ב"כ טען:

"ההסכם נחתם על ידי הצדדים ביום 27.06.2010, הטענה שלנו היא, שביום זה ועוד קודם לכן, מרשי היה מאושפז בבית החולים "[א']", הוא היה מאושפז שם מיום 23.06.10 ושוחרר ביום 30.06.10, הנסיבות על פניו תמוהות מאוד, כיצד הוא חתם על ההסכם, אם הוא היה כשיר, מרשי לא זוכר שהוא חתם על ההסכם, מה שבטוח הוא לא הבין על מה הוא חותם, זה ברור שאדם המאושפז בבית חולים, ועוד ב"[א']" הוא לא אדם כשיר.

ביה"ד: הצדדים נכחו בדיון שלושה חודשים לאחר השחרור שלו מהאשפוז.

ב"כ התובע: הוא עדיין היה תחת השפעה של כדורים, הוא לא היה מיוצג, הוא היה במצב נפשי קשה, עד היום הוא לא במצב נפשי תקין, כל זה מביא לנו את החשש כיצד ההסכם נחתם? וכיצד הוא חתם?...

ב"כ התובע: הוא היה גם אז במצב נפשי קשה, ובוודאי שגם אם הוא אישר את ההסכם, הוא לא הבין את המשמעות של ההסכם, מעיון בפרוטוקול לא ברור אם הוא נשאל על ידי בית הדין באשר להסכם, אם הוא הבין את תוכנו של ההסכם.

השאלות שעולות הן לאופן ההתנהלות של ההסכם, בהסכם יש התחייבות שלו לתשלום מזונות גבוהים בסך 6000 שקל עבור שלושה ילדים, עם תוספת של 5 אחוז. השאלה אם ההסכם נחתם כדין? אם הוא בכלל יכל לחתום על כזה דבר? בייחוד שהוא היה בבית החולים [א'], לא מדובר באדם שהיה בבית חולים רגיל ושוחרר.

ביה"ד: מה היתה הכנסתו באותו עת?

ב"כ התובע: הוא לא עובד היום והוא גם לא עבד אז, האם זה נשמע סביר שאדם שלא עבד ונמצא במצב נפשי קשה, יחתום על הסכם כזה? ובנוסף גם יתחייב שהוא לבדו ישא במלוא ההוצאות הרפואיות? שהוא מעביר לה את כל הזכויות בבית? מעבר לכך, עוד נקבע בהסכם הזה שהוא לוקח על עצמו את כל החובות והוא משחרר את האשה מחובות אלו. מכל ההתייחסויות האלה אין שום סיכוי שאדם שפוי יחתום על הסכם כזה. כשקבלתי את מרשי מי שליוותה אותו זאת אחותו...