דחיית בקשה לביטול החלטת הועדה לתכנון ובניה בגין הכשרת בניה בלתי חוקית

בפני עתירה בה מבקשת העותרת לבטל החלטה של ועדת משנה אצל המשיבה 1, החלטה מיום 11/7/07, אשר דחתה בקשה לאישור תכנית נקודתית שהגישה העותרת שעניינה הכשרת בניה בלתי חוקית ומתן לגליזציה לאותה בניה. עוד מבקשת העותרת לבטל את החלטת מליאת הועדה המחוזית מיום 16/10/07 (נשלחה לצדדים ביום 11/11/07), שלא לקיים דיון חוזר באותה בקשה.

דין העתירה להדחות.

הטעם הראשון לדחיית העתירה הוא, השיהוי שבהגשתה. על פי תקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, יש להגיש עתירה מנהלית תוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת ההחלטה כנגדה מבקשים לעתור. עתירה לא הוגשה במועד וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת העתירה, כנגד ההחלטה המנהלית. די בכך כדי לדחות את העתירה.

ואולם, לא מטעם זה דין העתירה להדחות. הטעם העיקרי לדחיית העתירה, אשר גם הוא מצדיק דחיית העתירה על הסף, הינו הרקע להגשת העתירה.

עניינה של העתירה ברצון להכשיר בניה בלתי חוקית. בפועל ביצעה העותרת בניה בלתי חוקית בביתה, כאשר הכשירה קומת מסד בשטח כולל של כ- 160 מ"ר בביתה, וזאת תוך סטיה מהיתר הבניה וללא היתר כנדרש בחוק. כנגד העותרת הוגש כתב אישום בת"פ 8345/01 ובמסגרתו הורשעה העותרת, ובהמשך נגזר עליה להרוס את אותו פריט מבנה בלתי חוקי, אשר נבנה בביתה. בקשתה שהוגשה לועדה לתכנון ובניה היתה למעשה, להכשיר את הבניה הבלתי חוקית. כאמור, דחתה ועדת המשנה את הבקשה ואף מליאת הועדה המחוזית לא מצאה מקום לדון בה.

כלל הוא, כי אדם העושה דין לעצמו ופועל תוך ביצוע עבירה, משמיט את הקרקע תחת עתירתו, בהיותה עתירה המוגשת בחוסר נקיון כפיים ובחוסר תום לב. כדי שבית המשפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטת הרשות המנהלית, על העותר להיות נקי כפיים ועליו להציג בפני בית המשפט כי פעל אך במסגרת החוק כדי להגשים את הנושא שלעניינו הוא עותר. כאשר עותר מבצע עבירה ורק לאחר שנתפס בקלקלתו והורשע פונה הוא לרשות המנהלית, אין הוא יכול להחשב כמי שפעל בתום לב ובנקיון כפיים ודי בכך כדי שהעתירה תדחה על הסף. ראה: 

בג"צ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת, לא פורסם   (2007);

בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, לא פורסם          (2004); 

בג"ץ 851/06 עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הביטחון, לא פורסם (2006).

מעבר לאמור לעיל - החלטת ועדת המשנה אשר דנה בפניית העותרת, ובהמשך מליאת הועדה המחוזית, התקבלה משיקולים תכנוניים שעניינם אופן שינוי הוראות בניה בשכונה בה מתגוררת העותרת. מדובר בהחלטות שעניינן בשיקולים תכנוניים טהורים, אשר הפעילו הועדות בכל הנוגע הן לבניה עצמה והן בנוגע למדיניות הועדות לתכנון ובניה לאכוף את חוקי הבניה, ולא ליתן למי שבנה שלא כחוק יתרון על פני אלו הפונים לבקשת היתר בטרם בניה. לא מצאתי כי לגופו של ענין נפל פגם הן בשיקולים התכנוניים והן בשיקולי המדיניות המשפטית של אכיפת חוקי התכנון והבניה, כפי שקבעו הועדות בהחלטתן ובנסיבות אלו, אין כל עילה להתערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות. נזכיר לענין זה, כי החלטות בית משפט לעניינים מנהליים בשיקולים תכנוניים של ועדות לתכנון ובניה יעשה רק במקרים חריגים, ואין מקרה זה שבפני נמנה על אותם מקרים. ראה:

בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678, 687-688;

עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים ואח', לא פורסם (2005).

מעבר לכך, לא מצאתי גם כי נפל פגם בהליך הדיון בעניינה של העותרת, לא נפגעו זכויותיה הדיוניות והמהותיות ולא מצאתי כי נשקלו שיקולים זרים שאינם מן הענין. כאמור, אין כל עילה ליתן למי שביצע עבירת בניה יתרון על פני אחרים בדרך של הכשרת הבניה הבלתי חוקית.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרת תישא בהוצאות המשיבות ובשכר טירחת עורך דינן בסכום של 7,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות (ובסך הכל 14,000 ש"ח). בכל הנוגע לתשלום שיבוצע לידי ב"כ המשיבה מס' 2 - לסכום זה יצורף גם מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ב ב אדר א, תשס"ח (28 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.