דחיית בקשה הדדית לחייב בהוצאות בעקבות מכרז למינוי מנהל על פרויקט ביוב

1.        לפני בקשה הדדית, מטעם בעלי הדין בהליך, לחיוב בהוצאות. עניינו של ההליך - ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מיום 11.06.07) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עתירתו של המערער הופנתה כנגד החלטת המשיב 1 לבטל מכרז למינוי מנהל ומפקח על פרויקט ביוב אצל המשיבה 2 (להלן: המכרז). במסגרת פסק הדין התקבלה באופן חלקי עתירתו של המערער באופן שהחלטת המשיב 1 לבטל את המכרז בוטלה והמכרז הוכרז תקף, ואילו הסעד להכריז על המערער כזוכה במכרז ולבטל את התקשרות המשיבים עם צדדים שלישיים נדחה. ביום 15.07.07 הוגש הערעור דנן. במסגרתו הגיש המערער בקשה למתן סעד זמני בערעור, אשר יורה למשיבים להימנע מהתקשרות בחוזה לביצוע העבודות נשוא המכרז, וכן להימנע מביצוע העבודות ומקבלת החלטות במכרז. בקשת המערער התקבלה חלקית בהחלטת כבוד השופט ע' פוגלמן (מיום 12.08.07), באופן שנאסר על המשיבים להתקשר בחוזה לביצוע העבודות נשוא המכרז, או על ביצוען, בתקופה המוגבלת שעד לסיום הליכי המכרז. עוד צוין בהחלטה, כי לאחר שתתקבל החלטה סופית בהליך המכרז, בחינתה תעשה לא בגדרי הערעור דנן, אלא בגדרי עתירה חדשה שתוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים. ביום 12.12.07 הודיע המערער כי בהתאם להחלטה המוזכרת, הגיש לבית המשפט קמא עתירה מנהלית המופנית כלפי ההחלטה הסופית במכרז, במסגרתה אף עתר לצו מניעה זמני וביקש לסגור את תיק הערעור ולחייב את המשיבים בהוצאות. ביום 17.12.07 הורתי על מחיקת הערעור כמבוקש. מכאן הבקשות  שלפני.

2.        המשיבים מבקשים לחייב את המערער בהוצאות לדוגמא ושכר טרחת עורך דין וזאת מחמת ניהול הליכי סרק. לפי הנטען, הגיש המערער ערעורו מקום שלא היה מקום להגישו, טרם שהתקבלה החלטה סופית בהליך המכרז, החלטה שבתוקף סמכות יושב ראש המשיבה 2. לטענת המשיבים, היה על המערער להמתין להחלטה כאמור, בהתאם להנחיות בית המשפט קמא, ולתקוף אותה בעתירה מנהלית חדשה ולא באמצעות ערעור לבית משפט זה. עוד הוסיפו המשיבים כי סיכוייו של המערער בהליך היו מלכתחילה קלושים היות ובמסגרתו ביקש סעדים בלתי אפשריים, והדברים, כך נטען, אף זכו להתייחסות בית המשפט זה בהחלטתו מיום 12.08.07. מכאן, טוענים המשיבים, שהאחריות להגשת ההליך, שהתברר כלא נכון ומיותר, מוטלת על כתפי המערער ולפיכך מוצדק לחייבו בהוצאותיהם.

3.        המערער מבקש לפסוק הוצאות לזכותו בגין התנהלות המשיבים קודם להגשת ההליך ובמסגרתו. לטענת המערער, נשללה ממנו הזכייה במכרז במכוון ושלא כדין על ידי המשיבים, והדברים באו לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט קמא (מיום 10.06.06), לפיו החלטת המשיב 1 לביטול המכרז בטלה והמכרז תקף. לפי הנטען, המשיב 1 התעלם מהוראות בית המשפט ובמכוון לא עשה דבר כדי להביא לסיום הליכי המכרז. כך, בחלוף 30 ימים מהמועד בו נתן בית המשפט קמא החלטתו, ומשהבין המערער כי המשיב 1 נמנע במכוון מלקיים את החלטת בית המשפט קמא, והיות וסבר כי  נפלו טעויות בהחלטה, הוגש הערעור דנן. לטענת המערער, לו היו המשיבים מקבלים ללא דיחוי החלטה שתסיים את הליכי המכרז כנדרש, סביר להניח כי ערעור זה לא היה מוגש. העובדה כי בקשתו לסעד זמני בערעור התקבלה, כך נטען, משמיטה את הקרקע בבסיס הטענה לפיה המדובר בהליך סרק שלא היה טעם להגישו. יתר על כן, חרף החלטה זו, וחרף פניותיו של המערער למשיבים, התקבלה ההחלטה על סיום הליכי המכרז רק ביום 20.10.07, ושוב, תוך חריגה מסמכות ומעקרון חוקיות המנהל. בעקבות כך, ולפי הוראות בית משפט זה, הגיש המערער עתירה מנהלית לבית המשפט קמא. בעקבות הגשת העתירה, התייתר הערעור, שכן לא סביר כי אותו עניין ידון לפני שתי ערכאות במקביל, ולפיכך ביקש המערער מבית המשפט להורות על מחיקת העתירה. עוד מוסיף לטעון המערער, כי זירוז הטיפול בהליכי המכרז אצל המשיבים בא בעקבות הגשת הערעור, הליכים שלא הופעלו טרם פתיחת ההליך, ולפיכך קמה הצדקה לחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, בהוצאותיו. בנוסף לשכר טרחה שנפסק בהחלטת הביניים מיום 12.08.07.

4.        לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשות לפסיקת הוצאות - אם מטעם המערער ואם מטעם המשיבים - להידחות. אשר לבקשת המשיבים, הרי שברי מהחלטת כב' השופט פוגלמן כי נמצאו טעם ושאלה ראויה לבירור בערעור ואף ניתן סעד זמני. במצב דברים זה, העובדה כי היה צורך - ואף הוגש הליך לבית המשפט לעניינים מנהליים - אינה מטילה מום בהליך הערעור שננקט באופן המצדיק פסיקת הוצאות בגינו. אין, אפוא, יסוד לבקשה זו. מנגד, והגם שיש בפי המערער טענות לא פשוטות כנגד התנהלות המשיבה - טענות בהן איני נדרש להכריע בהליך זה - הרי שעיקר הסוגיה רובצת לפתחו של בית המשפט לעניינים מנהליים וברור כי הסעד שניתן בבית משפט זה טפל לסעד העיקרי שטרם הוכרע. לא בכדי, כך נראה, נקבע בהחלטת כב' השופט פוגלמן, כי ההוצאות בסך 10,000 ש"ח בגין הבקשה לסעד זמני, יפסקו לפי תוצאות ההליך העיקרי. במצב דברים זה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובת המערער בגין טענותיו בנדון.

5.        התוצאה היא, כי דין הבקשות לחיוב בהוצאות, להידחות. בשים לב לחיוב המותנה בהוצאות בסך 10,000 ש"ח, שנקבע כאמור בהחלטת כב' השופט ע' פוגלמן, יעוכב סך זה מכספי הערבון בצירוף מע"מ, במזכירות בית משפט זה עד להכרעה בנדון בבית המשפט קמא.

ניתנה היום, ב' באדר ב' תשס"ח (9.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: