דזנאשוילי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דר

פסק דין

התובע, יליד 1959, הגיש תביעתו לפיצויים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ( להלן:" החוק") , בגין תאונת דרכים שארעה לו, לטענתו, ביום 15/6/08.

מבוא

על פי עובדות כתב התביעה, ביום 15/6/08 בסמוך לשעה 08:15, בעת שרכב התובע על אופניו, רכב שעבר במקום פגע בו, בתאונת "פגע וברח". כתוצאה מן התאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו.

הנתבעת 1, נתבעה בהיותה גוף סטטוטורי אשר הוקם במטרה לפצות נפגעי תאונות דרכים בנסיבות כגון דא.

לאחר דיון הוכחות ראשון נעתר בית המשפט להגשת כתב תביעה מתוקן, בהתאם לעתירת התובע להוספת הנתבע 2 לכתב התביעה, בהיותו נהג מונית שהיה עד לתאונה ודיווח למד"א וכמי שלטענת התובע היה ככל הנראה הנהג אשר פגע בתובע. בנסיבות האמורות נוספה הנתבעת 3 כמבטחת רכבו של הנתבע 2.

הנתבעת 1 הכחישה חבותה עת טענה כי גרסתו של התובע חסרה פרטים ועל כן לא ניתן לקבוע כי כלל היה רכב מעורב בתאונה. לחילופין, טוענת הנתבעת 1 כי גרסתו של הנתבע 2 אינה אמינה ועל כן יש לקבוע כי הוא נהג ברכב שפגע בתובע ועל כן דין התביעה נגדה, להידחות.

הנתבעים 2-3 הכחישו חבותם בטענה כי התובע כלל לא הוכיח כי נפגע על ידי רכב כלל, על ידי רכבו של הנתבע 2 בפרט ועל כן דין התביעה בכללותה להידחות משלא הוכח כי ארעה תאונת דרכים כמשמעה בסעיף 1 לחוק .

לאור כפירתה של הנתבעת 1 בחבות, פוצל הדיון בשאלת החבות תחילה.

כאמור לעיל, במהלך דיון ההוכחות הראשון שהתקיים ביום 27/2/12, העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת 1, העיד נהג המונית מר אמנון סופר ( לימים נתבע 2 ) כעד בתיק ובמהלך דיון ההוכחות הנוסף שהתקיים ביום 6/1/13 , נחקר התובע וכן הנתבע 2.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.

דיון

אין חולק כי בענייננו מדובר בגרסת התובע כעדות בעל דין יחידה, שכן לא הובאו עדים נוספים מטעם מי מהצדדים לתמיכה בין אם בגרסת התובע ובין אם בגרסת הנתבע 2.

ככלל על שכמו של התובע מוטל נטל השכנוע להטות את כפות המאזניים לטובתו, שהרי מידת ההוכחה במשפט אזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות לכל הפחות כדי – 51% ובעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן והמשקל הראייתי אשר יש להעניק להן, גרסה אחת מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד.

בנסיבות הנטענות יש איפוא לבחון שתי שאלות. ראשית האם הרים כלל התובע את נטל הראיה להוכחת נסיבות התאונה כנטען על ידו המהוות "תאונת דרכים" כלשון סעיף 1 לחוק, שאם לא כן תידחה התובענה כנגד הנתבעים. שנית וככל שתהא התשובה חיובית, האם הנתבע 2 הוא שפגע בתובע, אזי יחובו הנתבעים 2ו-3 בנזק אשר נגרם לתובע או שמא זהות הנהג הפוגע נותרה עלומה , אזי תחוב הנתבעת 1, על פי דין .

מן הכלל אל הפרט – התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית בנוגע לנסיבות התאונה, כדלקמן: "אני נפגעתי בתאונת דרכים ביום 15/6/08, בתאונת פגע וברח בעת שרכבתי על אופניים ורכב שעבר במקום פגע בי. ביום התאונה בשעות הבוקר המאוחרות כמדומני, רכבתי על אופניי ברח' האיילה בשכונת נאות אשקלון באשקלון. התאונה אירעה עת רכב שהגיח כנראה מתוך חנייה של בניין לא הבחין בי רוכב בכביש, פגע בי והעיף אותי מס' מטרים. אציין כי לא הבחנתי ברכב הפוגע אך שמעתי את רעש המנוע מתקרב אלי כשבריר שנייה לפני הפגיעה בי".

בחקירתו הנגדית מיום 27/2/12, חזר ואישר התובע כי לא ראה רכב ורק אחרי זמן מסוים בבית החולים, נזכר כי שמע רעש של רכב (עמ' 5 ש' 24), ובהמשך נשאל "ואז ההנחה שלך שהאוטו פגע בך בגלל זה נכון? ת. לא בגלל זה, לפני שהגעתי לצומת שמעתי רעש של אוטו, עברתי את הצומת אז כנראה הוא פגע בי בצומת." (עמ' 6 ש' 1) בהמשך נשאל התובע "קיימת אפשרות שאתה לא זוכר את הדברים עד הסוף נכון? ת. נכון." (עמ' 8 ש' 6)

בחקירה הנגדית מיום 6/1/13 העיד התובע, בין היתר "ש. לפי מה שאתה יודע, שאתה עומד על דוכן העדים, אתה לא יודע מי פגע בך? ת. ברור שאני לא יודע. באמת אני לא יודע. גם ככה טענתי כל הזמן. עד היום אני לא יודע, לא ראיתי את הרכב, לא ראיתי כלום. ש. אתה זוכר שאחרי שנפלת, בתאונה, הגיע אליך אמבולנס? ת. כן. הגיע אמבולנס, לא רציתי להתפנות. בגלל האופניים......ש. אמרת להם שרכב פגע בך. ת. לא זוכר. " (עמ' 19)