דז'יגה ואח' נ' זישצ'וק ואח'

פסק דין

בפניי תביעות כספית הדדיות של דז'יגה סבטלנה, התובעת הראשית והנתבעת שכנגד, כנגד חברתה, הנתבעת והתובעת שכנגד, זישצ'וק מריה.

משום שהוגשו תביעות הדדיות, לא יכונו הצדדים להלן התובעת והנתבעת, אלא בשמן הפרטי, היינו "סבטלנה" ו-"מריה", בהתאמה.

רקע עובדתי

סבטלנה ומריה הן קוסמטיקאיות בהכשרתן, אשר הכירו בקורס הכשרה למקצוע הקוסמטיקה.

אין חולק, כי היה בכוונת הצדדים לשכור ביחד נכס ברמת גן ולשפצו, לשם הקמת עסק של קוסמטיקה, אולם סוג השותפות ביניהם, בין היתר, שנוי במחלוקת כפי שיפורט להלן.

בשלב מסוים, לאחר התחלת שיפוץ הנכס המושכר, החליטה סבטלנה לפרוש ומריה המשיכה בהשכרת הנכס, שיפוצו והקמת העסק לבדה.

התביעות ההדדיות מתייחסות לכספים שהוצאו על ידי מי מהצדדים, אשר כל צד דורש את השבתם.

טענות סבטלנה

סבטלנה מציגה עצמה בכתב התביעה כגרושה הנאלצת לפרנס לבדה את שני ילדיה ואת אמה החולנית, אשר יחסיה עם מריה היו יחסי חברות קרובים מאד.

לטענתה, במהלך אוקטובר 2008 החליטו היא ומריה על הקמת עסק משותף בתחום הקוסמטיקה. לאור זאת, עזבה סבטלנה את עבודתה כמלצרית ונותרה ללא מקור הכנסה.

לשם הקמת העסק, שכרו הצדדים חנות ברחוב ארלוזרוב ברמת גן (לכתב התביעה צורף הסכם השכירות מיום 23.9.08). משהחנות הייתה טעונה שיפוץ וסבטלנה עזבה את עבודתה, דרשה סבטלנה ממריה שלא לעכב את ביצוע עבודות השיפוץ.

לטענת סבטלנה, הצדדים הסכימו לשאת במשותף בהוצאות השיפוץ, הציוד והכנת התכניות לקבל רישיון עסק.

סבטלנה טוענת כי התקשרה עם מהנדס בשם יורם אלמגור ואף שילמה לו, לשם הכנת התכניות לרישוי העסק וכן דאגה ללוות כספים על מנת לכסות את חלקה בהוצאות. אולם, בשלב מסוים החלה מריה להתנהג באופן מוזר, נעלמה לתקופות ממושכות ללא הסבר וסבטלנה נאלצה לשהות לבדה עם העובדים בנכס המושכר.

כאשר נוכחה סבטלנה לראות כי עבודות השיפוץ מתארכות וכן לנוכח היעלמויותיה הבלתי מוסברות של מריה, לא ראתה סבטלנה טעם להישאר בעסק ועזבה, לשמחתה של מריה, תוך שהיא מבקשת ממריה להשיב לה את הכספים שהשקיעה בעסק, בסך כולל של 20,000 ש"ח. לגרסתה, מריה הבטיחה להשיב לה את הכספים.

סבטלנה טוענת כי חזרה ופנתה למריה בעניין, אולם מריה סירבה להשיב לה את כספה על אף הבטחותיה.

טענות מריה

לטענת מריה, במסגרת השותפות בין הצדדים הוסכם על חלוקה שווה בעול השכירות, השיפוצים וההוצאות השוטפות בלבד, כאשר הכוונה הייתה שכל אחת תנהל עסק עצמאי בנפרד. לא הייתה כל הסכמה לחלוקת רווחים או לרכישה משותפת של ציוד מקצועי.

מריה מציינת כי סבטלנה עזבה את מקום עבודתה כמלצרית מיוזמתה וללא כל סיבה מוצדקת שכן לא הייתה מניעה כי תמשיך לעבוד במלצרות במקביל לתקופת השיפוצים ועד לפתיחת העסק.

לשיטתה של מריה, היא עבדה קשה מאד לקידום העסק, רכשה ריהוט וציוד מקצועי, שילמה את רוב עלויות השיפוץ וכן את הוצאות המיסים והחשמל מכיסה, בעוד שסבטלנה היא זו שנעלמה לתקופות ארוכות ללא כל הסבר או הודעה מראש.