דוריאן ואח' נ' א.ד.י אייל רכב בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה שעניינה החזר תשלום בגין ביטול עסקת רכב.

2.התובעים טענו כי ביום 19.1.09 רכשו מהנתבעים רכב מסוג טיוטה קורולה שנת 2007 תמורת הסך של 70,000 ₪. הנתבעים הבטיחו לתובעים כי בכל עת שירצו יוכלו להחליף את הרכב, בכל סוג של רכב שירצו וזאת במחירון רכבם אל מול מחירון הרכב החדש.

ביום 13.9.11 הגיעו התובעים למקום עסקו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") במגרש סחר מכוניות (להלן "המגרש"). הנתבעים ביקשו להחליף רכבם אך ורק לרכב מסוג טיוטה קורולה. התובעים טענו כי רכשו מהנתבע רכב מדגם קורולה תמורת הסך של 91,000 ₪ באופן הבא: התובעים מכרו לנתבעים את רכב הקורולה שהיה בבעלותם שמחירו עמד באותה העת על סך של 67,000 ₪ וכן הוסיפו סך של 24,000 ₪ בשיקים דחויים.

הנתבע טען בפניהם כי אין במלאי רכב מסוג קורולה ולכן נתן להם רכב זמני חלופי מדגם סובארו (להלן: "הסובארו") ללא העברת בעלות על שמם, עד למציאת רכב מדגם קורולה.

באותו היום, במעמד קבלת הרכב החלופי, ביקש הנתבע מהתובעים לחתום על הסכם סמלי, ללא כל התחייבות מצידם וזאת עד לקבלת הרכב מדגם טויוטה שביקשו (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבע הציג את הרכב מדגם סובארו כרכב פרטי מיד ראשונה, אך לא החתימם על טופס גילוי נאות, כפי שמחייב החוק. התובעים סמכו ידיהם באמונה שלמה ובתום לב על דבריו של הנתבע.

בתאריך 3/2012 שילם הנתבע אגרת טסט ומבחן הרישוי לרכב הסובארו במשרד הרישוי.

התובעים טענו כי מדי פעם הגיעו למגרש המכוניות לבדוק האם קיימת טיוטה קורולה במלאי ובכל פעם שהבחינו ברכב מסוג זה טען הנתבע טענות סרק לפיהן אינו יכול למסור להם את הרכב. התובעים טענו כי הפסידו ימי עבודה רבים לצורך הגעה למגרש והנתבע לא שעה אליהם.

התובעים טענו כי הבהירו לנתבע יממה לאחר נסיעה עם הרכב החלופי וכל זמן כי הרכב החלופי אינו מתאים להם. הנתבע טען מנגד כי אינם הולכים ברגל אלא נוסעים ברכב הסובארו שלו וכל עוד לא מצא להם את הרכב המתאים, הם יכולים להמשיך ולנסוע ברכבו. הנתבע ניסה למכור לתובעים רכבים מדגם אחר. אך, הם שבו והבהירו כי הם מעוניינים אך ורק בדגם מסוג קורולה.

בתאריך 20.6.12 הודיע הנתבע לתובעים כי אין באפשרותו להשיג רכב מהסוג המבוקש על ידם והציע במקום זאת לתובעים לרכוש מהם את הרכב הזמני והחלופי שברשותם בסך של 60,000 ₪ בלבד. אז התגלה לתובעים כי הוסתר מהם שרכב הסובארו הינו רכב יד שלישית מחברת ליסינג ולא רכב פרטי יד ראשונה כפי שהוצג בפניהם בעת הרכישה. התובעים ציינו כי רכב הסובארו מעולם לא עבר לבעלותם במשרד הרישוי. בלית ברירה הסכימו התובעים להצעה, כדי להציל כספם ואת היתרה לתבוע בדרכים חוקיות. התובעים טענו כי שילמו לנתבע סכום של 91,000 ₪ ועל כן נגרם להם הפסד בסך של 31,000 ₪ בגינו מבקשים החזר וכן תובעים את חיוב הנתבעים בתשלום בגין הפסד ימי עבודה, הוצאות משפט ועגמת נפש.

3.מנגד טוענים הנתבעים כי ביום 19.11.09 רכשו התובעים מהנתבעים רכב מדגם טיוטה קורולה ששימש בבעלות מקורית כליסינג. לאחר שנתיים, הוצע לתובעים רכב מסוג סובארו שנת יצור 2008 בעסקת טרייד אין ולאחר שהתובעים התרשמו מהרכב וסוכמו התנאים הכספיים, חתמו התובעים על הסכם רכישה בסך 79,000 ₪ בשקלול החזרת רכב טיוטה בבעלות קודמת בליסינג (להלן: "הסכם הרכישה"). הנתבעים הכחישו כי הטעו את התובעים והציגו רכב הסובארו כרכב יד ראשונה. הנתבעים טענו כי העובדה שרכב הסובארו שימש בבעלות קודמת כליסינג רשומה במפורש על הסכם הרכישה ומספר הבעלויות ושימוש הרכב כליסינג מצוין על גבי רישיון הרכב שהיה ברשות התובעים במשך שנה.

הנתבעים טענו כי נחתם גם הסכם לפיו מכרו התובעים לנתבעים את רכבם הישן מסוג טיוטה קורולה תמורת הסך של 55,000 ₪ לאחר שקלול העובדה, המוסתרת ע"י התובעים, שהרכב שימש בבעלות קודמת כליסינג (להלן:"הסכם המכר"). הרכב נרכש ע"י התובעים בשנת 2007 תמורת 70,000 ₪ וטענת התובעים לפיה מחירו ב- 2009 67,000 ₪ אינה הגיונית.

הנתבעים טענו, כי התובעים הסכימו לעסקה וחתימתם על ההסכמים מעידה על גמירות דעת. בהתאם לעסקת הטרייד אין העבירו התובעים לנתבעים סך של 24,000 ₪ בחמישה שיקים בגין ההפרש במחיר הרכבים. הנתבעים טענו כי לאחר רכישת הסובארו, פנו התובעים וביקשו לרכוש רכב זול יותר מהטעם שהתשלומים מכבידים עליהם. הנתבעים אפשרו לתובעים לבצע נסיעות מבחן ברכבים שונים. הנתבעים טוענים כי לאור פניות התובעים בהמשך לרכוש רכב מסוג קורולה ניאותו הנתבעים לדחות את מועד פירעון השקים כך שהשיק הרביעי שמועד פירעונו 15.12.11 נדחה ליום 2.3.12 אך התובעים ביטלו את השיק. כמו כן, בינואר הוחזר השיק החמישי לתובעים עפ"י בקשתם להחליפו באחר. אך בניגוד למובטח לא נמסר שיק חלופי כנגד.

הנתבעים טענו כי בהסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים צויין כי העברת בעלות ברכב הסובארו תתבצע תוך 30 יום ממועד פירעון התשלום הסופי. התובעים לא שילמו את מלוא התמורה, ולכן לא בוצעה העברת בעלות על שמם.

הנתבעים טענו כי אגרת טסט ומבחן רישוי לרכב שולמו על ידם כמחווה של רצון טוב.

הנתבעים טענו כי רכב הסובארו עבר תאונה כשהיה ברשות התובעים ולנתבעים נודע על כך רק בעת רכישת הרכב חזרה מידי התובעים. לטענת הנתבעים התנהלות זו סותרת את טענת התובעים בדבר היות רכב הסובארו רכב חליפי בלבד.

ביום 28.6.12, כך לטענת הנתבעים, לאחר שהתובעים לא מצאו רכב לשביעות רצונם, הציע התובע לנתבעים למכור להם חזרה את רכב הסובארו והוסכם בין הצדדים על מכירתו בסך של 60,000 ₪ בשקלול עלות קודמת ליסינג, התקופה בה החזיקו התובעים ברכב ונזקי התאונה. בנוסף, הוחזרו לתובעים 50,980 ₪ בניכוי שיק מספר ארבע שבוטל ושיק חמישי שהוחזר. כמו כן, הופחת סך של 20 ₪ בגין עמלת החזר שיקים. הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות.

4.בדיון שנערך בפני העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה בשנת 2009 רכש מהנתבעים רכב מסוג טיוטה שנת יצור 2007. בשנת 2011 חפצו לשדרג את הרכב לקורולה מדגם חדש. הנתבע הציע לתובעים לקחת אוטו חלופי מסוג סובארו ל – 24 שעות עד שימצא רכב טיוטה כפי שביקשו. הרכב הוצג ע"י הנתבע כרכב יד ראשונה ולא יד שלישית כפי שהתברר בהמשך. במעמד זה השאיר התובע את הטיוטה שברשותו בידי הנתבע. התובעת ניסתה לנהוג ברכב מסוג סובארו אך מצאה כי אינו מתאים לה ואינה רוצה אותו מטעמיה היא. על כן ביקשו התובעים להחזיר את הרכב החלופי שניתן להם ועמדו על כך שינתן להם רכב מסוג טיוטה קורולה, כפי שסוכם. הנתבע 2 הציג אז בפניו את הרכבים מסוג טיוטה שאמורים היו להתקבל ואחד מהם יועד לו. בינתיים, מכר הנתבע את רכבם של התובעים שנת יצור 2007 והם נותרו עם הרכב החלופי. התובע טען כי הנתבע החתימו על הסכם מכר בציינו כי מדובר בהסכם פורמאלי בלבד. בנוסף לא הוחתם על טופס גילוי נאות כמחויב בחוק. התובע טען כי ראיה לכך שמדובר בהסכם פורמאלי בלבד ניתן ללמוד מכך שהנתבע 2 שילם עבור הטסט של רכב הסובארו. התובע הכחיש את הטענה לפי רכב הטיוטה שלו נקנה ע"י הנתבעים תמורת סך של 55,000 ₪. לראיה טען כי מסמכי המכר והרכישה המצויים ברשותו שונים מאלה שצורפו ע"י הנתבעים לכתב הגנתם. כך בהסכם המכר מיום 13.9.11 הוספו חתימה הנחזית לחתימת אשתו והסכום 79,000 ₪.

התובע טען כי האמין לנתבעים אך הבין כי הולך שולל. הנתבע הכחיש כי ביטל את השיק וטען כי הדבר נעשה בהסכמת הנתבע אשר הבטיח כי השקים לא יופקדו כלל. אך, הודיע להם כי השיק הראשון הופקד בטעות ע"י המזכירה ועל כן הנתבע עצמו הוא ששינה את מועד פירעון השיק השני מיום 15.12.11 ליום 2.3.12 כשהוא מבטיח לתובע שעד ליום 31/12 יהיו ברשותו הרבה טיוטות, ואחת מהן יועדה לו. התובע טען כי הנציג שהתייצב מטעם הנתבעים היה מעורב רק לקראת תום התקופה הרלוונטית לתביעה ואמר לתובע כי אין בשוק רכב מסוג טיוטה, הנציג הראה לו רכבים אחרים, שלא מצאו חן בעיני התובעת.

התובעת העידה בפני וטענה כי היא ובעלה היו מעוניינים רק ברכב מסוג טיוטה ורק על כך דובר עם הנתבעים וזה סוג הרכב שהובטח להם. התובעת טענה כי הנתבע הציע להם את הסובארו כרכב חלופי במתנה לצורך נסיעה עד שימצא רכב מסוג טיוטה. התובעת טענה שמהרגע הראשון לא היתה מעוניינת ברכב החלופי והתובע הוא שניהל את המו"מ על הרכב.