דורון צברי משרד עורכי דין ואח' נ' זילברברג ואח'

החלטה

כללי

בפני בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית, על סך 1,036,852 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר ועילתה חוב כספי ודרישה להשבתו, מכח התחייבות חתומה.

המשיבה 1 הנה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי עריכת דין ואילו המשיב 2 הנו בעל מניות במשיבה 1 ועורך דין. המבקשים היו נשואים שנים רבות עד לפטירתו של המבקש 2. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר ועניינו בתביעה לשכר טרחה, שלא שולם למשיבים, לטענתם, ובקשר לייצוג המבקשים משנת 2007 ועד אפריל 2010.

טענות הצדדים

המשיב 2 טוען כי בתחילת שנת 2007, פנו המבקשים ושכרו את שירותיו לצורך ייצוגם בהליכים כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ, שפתח כנגדם תיק הוצל"פ לצורך מימוש שעבודים על בית מגוריהם ועל אולם האירועים שלהם.

נטען כי ביום 08.01.2007 כרתו הצדדים הסכם שכר טרחה ולפיו שכרו המבקשים את שירותי המשיבים לצורך ייצוגם בעיכוב הליכי מכירת, האולם בלשכת ההוצל"פ ו/או בבקשה לצו מניעה זמני שתוגש לביהמ"ש המחוזי לצורך עיכוב הליכי הוצל"פ בקשר לאולם. המשיבים טוענים כי עבור הטיפול המשפטי ועל פי הסכם שכר הטרחה, התחייבו המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחה לפי הפירוט הבא:

סך 21,000$ ארה"ב כשוויים בש"ח בתוספת מע"מ – אותו התחייבו המבקשים לשלם ב 11 תשלומים, כמפורט בהסכם. סכום זה עמד באותה עת ע"ס 88,998 ₪ (ע"פ שע"ח 4.238 ₪ לדולר) + מע"מ (שהיה באותה עת בשיעור 15.5%) ובסה"כ 102,793 ₪.

בנוסף לשכה"ט הבסיסי התחייבו המבקשים לשלם למשיבים 20% מן ההפחתה בחוב שידרוש הבנק.

עוד נטען כי על פי האמור בהסכם שכר הטרחה, אם יבוקש להרחיב את השירות המשפטי לעניינים נוספים שאינם כלולים בו, יגיעו הצדדים להסכמה בעניינים אלה. המשיבים טוענים כי המבקשים ביקשו להרחיב את היקף הטיפול המשפטי ולייצגם בכל ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, בעקבות בקשה זו חתמו הצדדים ביום 19.04.2007 על תוספת להסכם שכר הטרחה ולפיה נמחקה ההוראה בהסכם שקבעה שההסכם אינו כולל את ניהול כל התיק בבית המשפט המחוזי, ובנוסף המבקשים התחייבו לשלם שכר טרחה נוסף בסך 30,000 ₪ כולל מע"מ לא יאוחר מיום 15.10.2007.

לטענת המשיבים, ייצגו את המבקשים מחודש ינואר 2007 ועד אפריל 2010 כאשר במהלך תקופה זו השקיעו עבודה רבה ומקיפה. נטען כי המבקשים הפרו את ההסכמים האמורים הפרה יסודית ולא שילמו למשיבים, עד עצם יום זה, את מלוא שכר הטרחה הבסיסי, וכן לא שילמו את שכר הטרחה לפי התוצאות.

לטענת המשיבים, התביעה האמורה מתייחסת לשכר הטרחה המגיע להם על פי ההסכמים. לעניין שכר הטרחה הבסיסי ושכר הטרחה על פי התוספת להסכם שילמו המבקשים למשיבים סך 82,963 ₪ + מע"מ בלבד אך נותרו חייבים שכר טרחה בסך 32,009 ₪ + מע"מ ליום 30.11.2007. נטען בהקשר זה, כי למרות שחובם של המבקשים לבנק הופחת בסך 4,027,828 ₪ הפרו המבקשים את התחייבותם לשלם למשיבים את שכר הטרחה לפי התוצאות. המשיבים טוענים כי כתוצאה מהסדר שהושג עם הבנק, האולם יימכר לרוכש תמורת 3.3 מיליון ₪ + מע"מ כאשר המסים ותשלומי החובה יחולו על הרוכש, ולבנק ישולם 3.3 מליון ₪ נטו לסילוק חובם של המבקשים, ויתרת חובם של המשיבים לבנק תימחק, והמשכנתא על בית מגוריהם תבוטל. ביום 11.04.2010, יום לפני מועד הדיון בביהמ"ש, פיטרו המבקשים את המשיבים, בחוסר תום לב, ובכדי להתחמק מתשלום חוב שכר הטרחה על פי ההסכמים.

נטען כי על פי ההסדר לסילוק החוב תמורת הסך 3,375,000 ₪, הופחת חובם של המבקשים לבנק ב 4,027,828 ₪. המשיבים טוענים כי על פי הסכם שכר הטרחה לפי התוצאות זכאים לקבל 20% + מע"מ מסך זה, שהינו 805,566 ₪ + מע"מ ובסה"כ 934,457 ₪ נכון ליום 27.04.2010.

המבקשים טוענים כי יש ליתן להם את הרשות להתגונן על מלוא סכום התביעה מאחר והמשיב 2 מעכב שלא כדין מסמכים השייכים להם ופוגע בזכויותיהם, המהותיות והדיוניות ואינו מאפשר להם להתגונן כראוי כנגד תביעה זו, וזאת על אף שבחודשים יוני/ יולי 2010 פנו המבקשים בכתב אל המשיב 2 ודרשו לקבל לידיהם את כל התיקים והמסמכים בהם טיפל עבורם, ואולם המשיב 2 לא השיב את המסמכים. נטען כי לאחר כשנה, בחודש יוני 2011, ולאחר פטירתו של המבקש 2, בחר המשיב 2 להגיש תביעה זו, תוך עיכוב שלא כדין של המסמכים האמורים, ובניגוד לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המתיר עיכוב מסמכים בתנאי שתוגש תביעה בתוך 3 חודשים מיום דרישתם.

המבקשים טוענים כי מאחר והליכי ההוצל"פ טרם הסתיימו והעסקה טרם הושלמה לא קיימת עילה למשיב 2 כנגד המבקשים. כמו כן, נטען לשיהוי, בכך שבמשך של למעלה משנה עיכב המשיב 2 את המסמכים שלא כדין וגרם למבקשים נזק ראייתי. המבקשים טוענים להשתק ומניעות מאחר והסתמכו על התנהלותו של המשיב 2 ולפיה במשך זמן כה רב לא נשלח אליהם כל מכתב, טענה או דרישה בקשר לחוב.

לטענת המבקשים, המשיב 2 הבטיח להם כי יפעל במקביל בלשכת ההוצל"פ ובבית המשפט המחוזי בכדי להגיש צו מניעה זמני כנגד המשך ההליכים ואף התחייב לשכור את שירותיו של איש מקצוע שיכין ויערוך חוות דעת חשבונאית שתוגש ותצורף לבקשה למתן צו מניעה זמני היות וזו קריטית ומהותית לתיק. על פי הידוע למבקשים המשיב 2 לא הגיש את הבקשה לצו מניעה זמני וממילא לא צורף אליה חוות דעת חשבונאית כפי שהתחייב.

המבקשים טוענים כי המשיב 2 דורש בכתב התביעה סכום באחוזים השווה ל 20% + מע"מ, למרות שרכיב המע"מ אינו מופיע בהסכם שכר הטרחה. נטען כי המשיב 2 כלל לא היה מעורב במו"מ מול הבנק להסדר פירעון החוב, ולכך היו עדים 3 אנשים אחרים אשר צרפו את תצהיריהם, ב"כ הבנק, עו"ד משה שפרן, עו"ד גדי ריינגולד, שסייע למר גפני במתווה הסדר פירעון החוב ומר עופר גפני.

באשר להליכים בבית המשפט המחוזי, טוענים המבקשים כי פנו אל המשיב 2 וביקשו ממנו כי סכום שכר הטרחה יכלול גם את ניהול התיק בביהמ"ש המחוזי וזאת במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני וכפי שהתחייב המשיב 2. המשיב 2 הסכים לבקשה זו ומחק בהתאם את המשפט הרלוונטי בהסכם שכר הטרחה. כמו כן, טוענים המבקשים כי אין לחייבם בסכומים נוספים מעבר לאלו שכבר שולמו למשיב 2. בהקשר זה טוענים לפער בלתי מוסבר בין סכום שכר הטרחה בסך של 21,000$ בצירוף מע"מ השווה לסכום של 88,998 ₪ בצירוף מע"מ, לדרישתו של המשיב 2 להעברת סך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן סכום נוסף בסך של 80,000 ₪ כולל מע"מ שיחולק ב 10 תשלומים וסה"כ 100,000 ₪ בצירוף מע"מ. כלומר, המבקשים טוענים לפער בלתי מוסבר בסך של 11,000 ₪ + מע"מ.

המבקשים טוענים, כי על פי ההסכם, סכום שכר הטרחה כולל את הכנתה של חוות הדעת החשבונאית, אך במשך ההליכים טען המשיב 2 כי נדרשת חוות דעת ממשית ולא ראשונית כפי שהוכנה על ידי מר לוינגר ז"ל, וזאת בניגוד להסבר שניתן למבקשים כי שכר הטרחה כולל את חוות הדעת. המבקשים טוענים כי לא סוכם על ביצוע חוות דעת ראשונית, וכי למר לוינגר ז"ל הועברו סכומים באופן ישיר מחשבונה של המבקשת 1 בסך של 20,000 ₪.

דיון והכרעה