פסק דין
1.התובע הזמין מהנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שירות תיקון מזגן. לטענת התובע, הנתבע לא נתן שירות כנדרש והוא תובע להשיב לו התמורה אותה שילם לנתבע עבור השירות בסך 540₪, עלות חוות דעת למזגן בסך 450₪, פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות.
2.התובע טען בכתב התביעה כי ביום 28.07.10 התקלקל המזגן בביתו. התובע פנה לבית העסק של הנתבע והזמין טכנאי. הטכנאי אשר הגיע לביתו, קבע כי חסר גז במזגן ומילא גז. התובע שילם בגין שירות זה 330₪.
אחרי 4 שעות חדל המזגן מפעולתו. התובע התקשר לעסקו של הנתבע והובטח לו כי יישלח טכנאי נוסף אשר לא יגבה תשלום עבור השירות. לאחר ארבעה ימים, ביום 02.08.10 הגיע טכנאי שני מטעם הנתבע. טכנאי זה מסר כי היות והטכנאי הקודם "לא סגר פלייר" הגז דלף, הטכנאי סגר את הפלייר ומילא גז חדש. הטכנאי דרש תשלום בגין ביקור זה בסך 290₪ ולאחר דין ודברים עם מנהל שירות הלקוחות של הנתבע שילם התובע סכום נוסף של 210₪.
כבר באותו יום המזגן חדל מלפעול. התובע שוחח עם הנתבע וזה מסר לו כי למחרת ישלח לביתו טכנאי. טכנאי כאמור לא הגיע. נציגת הנתבע בשם לירון מסרה לאשת התובע כי הנתבע אינו מעוניין לתקן המזגן וכי התובע יזוכה בסך של 210₪. לאחר דין ודברים בין התובע ונציגת הנתבע, הודיעה הנציגה לתובע כי הוא יזוכה במלוא הסכום ששילם לנתבע, 540₪. בהמשך הודיע הנתבע לתובע כי לא יזכה במלוא התשלום אלא בסכום של 210₪ בלבד.
לאחר זאת, התובע פנה לחברת תדיראן לשם איתור ותיקון התקלה. טכנאי תדיראן איתר את התקלה והתברר כי מדחס המזגן יצא מכלל פעולה. משעלות תיקון המזגן הייתה גבוהה, התקין התובע בביתו מזגן חדש.
3.הנתבע טען בכתב ההגנה כי הטכנאי הראשון מטעמו, אשר ביקר בבית התובע ביום 28.07.11, מצא כי אין גז במזגן, ככל הנראה כתוצאה מדליפת גז, וכי הטכנאי הודיע לתובע כי לצורך התיקון יש לתקן את הדליפה. למרות הסברו של הטכנאי, התובע ביקש להסתפק במילוי גז וכך נעשה על ידי הטכנאי. משהתברר כי המזגן אינו עובד, נשלח לתובע טכנאי אשר תיקן את דליפת הגז, מילא שוב גז, והתובע חויב לפנים משורת הדין בגין ביקורו של הטכנאי בלבד בסכום של 180₪ בתוספת מע"מ שעה שעלות תיקון דליפת גז נעה בין 600 ל-1,200₪.
משהתובע הודיע כי המזגן שוב לא עובד, הנתבע אמר לתובע כי הוא רשאי להזמין איש מזגנים אחר ואם זה ימצא כי מקור התקלה קשור לתיקון אשר בוצע על ידי הנתבע, הנתבע ישיב לתובע את התשלום ששילם לנתבע בגין ביקורו השני של הטכנאי מטעם הנתבע. הנתבע לא הסכים להשיב לתובע מלוא התמורה אשר שולמה על ידי התובע לנתבע.
דיון והכרעה
4.בדיון טען הנתבע כי ככלל, במקרה שבו מתברר בעת בדיקת מזגן בבית הלקוח, כי אין גז במזגן, הטכנאי מטעם הנתבע ממלא גז ואם בהמשך מתברר כי אכן יש דליפת גז - הנתבע אינו מחייב שנית בגין מילוי גז. הנתבע טען כי כך נהג הטכנאי מטעמו בעת בדיקת המזגן מיום 28.07.11, הטכנאי מילא גז במזגן, ומשהתברר בהמשך כי יש במזגן דליפה, בביקור השני, הטכנאי מטעם הנתבעת תיקן את הדליפה.
5.עדותו של הנתבע בדיון עומדת בניגוד מוחלט לגרסה אותה מסר בכתב ההגנה. בעוד שבעדותו מסר כי הטכנאי מטעמו מילא גז במזגן ביוזמתו - בכתב ההגנה הנתבע טען כי הטכנאי הודיע לתובע כי לצורך תיקון המזגן יש לבצע תיקון של הדליפה ולא להסתפק במילוי גז. זאת ועוד, בניגוד לעדותו בבית המשפט לפיה הטכנאי מילא גז במזגן משום שזו הדרך שבה הנתבע מטפל במזגן שלגביו יש חשד לדליפה, בכתב ההגנה טען כי הטכנאי מטעמו "הסביר לתובע באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשני פנים, כי מילוי גז בלבד לא יפתור את הבעיה". כמו כן, בניגוד לדבריו בדיון כי מילוי הגז נעשה ביוזמת הטכנאי, בכתב ההגנה טען הנתבע כי היה זה התובע, שעל מנת לחסוך כסף, ביקש למלא גז. ר' ס' 6.2-6.4 לכתב ההגנה.
לאור האמור, דברי הנתבע אינם מהימנים ואין לסמוך עליהם.
6.התובע שלל בעדותו בתוקף את טענת הנתבע כי הטכנאי מסר כי יש במזגן תקלת דליפה. כן שלל בתוקף כי התובע אמר לטכנאי שלא לתקן תקלה של דליפת גז.
התובע היה עקבי בדבריו והתרשמתי כי הוא סמך על הטכנאים של הנתבע שהם יודעים את מלאכתם. כן התרשמתי כי הדברים שמסר, הן בכתב התביעה והן בעדותו, כנים ומהימנים.
7.הנתבע טען כאמור בכתב ההגנה כי התובע התעקש לקבל תיקון של מילוי מזגן על אף שהטכנאי הבהיר לו כי במזגן יש תקלה של דליפה וכי מילוי הגז לא יפתור את התקלה. מקובלת עלי טענת התובע כי טענתו זו של הנתבע אינה סבירה. אדם סביר, והתרשמתי שהתובע הוא אדם נבון, לא ישלם עבור שירות (במקרה זה שירות של מילוי גז), אשר לגביו מבהיר לו איש המקצוע, כי שירות זה לא יפתור את התקלה במזגן.
8.טענת הנתבע כי התקלה שנמצאה בבית התובע היא תקלת דליפת גז וכי תקלה זו טופלה על ידי הנתבע אינה מהימנה. טענת הנתבע כי דרך הטיפול בתקלה של דליפת גז היא בדרך של מילוי גז, חיוב הלקוח בגין מילוי הגז ותיקון הדליפה רק אם יתברר בדיעבד כי הגז שמולא דלף – אינה סבירה. בנוסף, העובדה כי המזגן חדל מלפעול בו ביום שבו לטענת הנתבע תוקנה תקלת הדליפה, אינה מתיישבת עם טענתו כי זו הייתה התקלה במזגן. הנסיבות ובכלל זה העובדה שהמזגן חדל מלפעול לאחר שתי פעולות תיקון אשר בוצעו על ידי שני טכנאים מטעם הנתבע, מתיישבות יותר עם המסקנה שבמזגן הייתה תקלה אחרת אשר לא אותרה על ידי הטכנאים מטעם הנתבע. טופס הקריאה של חברת תדיראן מוצרי צריכה בע"מ, נספח ה' לכתב התביעה, מאשש כי אכן במזגן הייתה תקלה אחרת ולא דליפת גז. מסמך זה מעיד על כך שבביקור טכנאי תדיראן בבית התובע ביום 15.08.10 נמצא כי מדחס המזגן התקלקל.
9.לדברי הנתבע, לאחר שהמזגן חדל מלפעול אחרי ביקור הטכנאי השני מטעם הנתבע, הנתבע הציע לתובע להזמין איש מזגנים לתיקון המזגן. הצעה שכזו, שעה שנמצא שהמזגן אינו עובד לאחר התיקון שבוצע על ידי נתבע 2, היא הצעה תמוהה. משהנתבע נתן לתובע שירות היה מצופה ממנו ליטול אחריות על התיקון שלאחריו המזגן אינו פועל ולהמשיך ליתן שירות. העובדה שהנתבע הציע לתובע לפנות לאיש מקצוע אחר, מצביעה על חוסר רצינות ועל היעדר אמון של הנתבע עצמו בכך שיש לנתבע יכולת לספק לתובע שירות מקצועי.
10.לא למותר לציין כי בסופו של דבר, לאחר שהוברר כי התקלה במזגן נעוצה במדחס ובשל עלות גבוהה של תיקונו, התובע רכש מזגן אחר.
11.אשר על האמור, משהנתבע לא תיקן את התקלה במזגן ומשהשירות שנתן לתובע התברר כשירות לא מתאים ולא מקצועי, עליו להשיב לתובע מלוא התמורה שגבה ממנו בסך 540₪.
12.אין מקום כי בנוסף לחיובו של הנתבע בהשבת התמורה, לחייבו בתשלום הוצאת חוות הדעת של תדיראן. זאת מהטעם שאילולא הנתבע היא מקבל שירות מהנתבע, ממילא היה עליו לשלם הוצאה זו.