דולב נ' גפן

פסק דין

בפני בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף עקב מעשה בית דין.

המשיב שהיה בן זוגה של המבקשת, והיא הנתבעת בתיק זה, הגיש נגדה תביעה כספית לתשלום סך 58,650 ₪, שלטענתו מהווה את שווים של המיטלטלין שבבעלותו ושאותם הותיר מאחוריו בדירה שבה התגורר עם המבקשת, עת עזב את הדירה בעקבות הסכסוך עימה.

לטענת המשיב, המבקשת מנעה ממנו מלקבל את המיטלטלין ועמדה על כך שהוא יבוא באופן אישי לקבלם, דבר שהוא סירב לעשות, שכן ביקש לקבל את המיטלטלין באמצעות צד שלישי.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי יש לדחות התביעה על הסף מהטעם של מעשה בית דין הן מכוח השתק עילה והן מכוח השתק פלוגתא.

לטענת המבקשת, היא והמשיב גרו יחדיו בדירה משותפת אשר אביה שילם עבורה מראש את מלוא דמי השכירות. משכך, מסר המשיב לאביה של המבקשת כ-12 המחאות עבור חלקו בדמי השכירות. לימים יחסי הצדדים עלו על שרטון והמשיב עזב את הדירה וביטל את כלל ההמחאות שנתן לאביה של המבקשת.

בעקבות ביטול ההמחאות פתח אביה של המבקשת בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיב אשר הגיש התנגדות מטעמו. במסגרת ההליך המשפטי אשר התנהל בין אביה של המבקשת למשיב בתיק ת"ט 40698-09-12 (להלן: "התיק קודם" ו/או "ההליך קודם"), הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין.

המבקשת טוענת כי במסגרת ההליך הקודם והסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק-דין, הועלה והוכרע גם עניין המיטלטלין השייכים למשיב ונמצאים בדירה, בגינם הוא תובע עתה. לטענת המבקשת, המשיב מושתק מלתבוע ולהעלות טענות בגין המיטלטלין מאחר שקיים פסק-דין חלוט בסוגיה זו המהווה מעשה בית דין ולפיכך דין התביעה שהגיש המשיב להידחות על הסף.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בהתאם להסכם הפשרה היה על המשיב לפנות לבא כוחה בכתב עד ליום 4.4.13 בעניין המיטלטלין ומשלא עשה כן, ופנה לכאורה רק ביום 30.5.13, אין לו להלין אלא על עצמו וצוין כי אף פניה זו לא הגיעה לב"כ של המבקשת כלל.

טענות המשיב

המשיב טוען כי בהליך הקודם ובהליך הנוכחי, אין מדובר באותם הצדדים שכן בתיק הקודם, ת"ט 40698-09-12, התקיימו ההליכים בין המשיב לאביה של המבקשת, מר יוסי גפן, בעוד שהתביעה הנוכחית הוגשה ע"י המשיב נגד המבקשת אשר הינה אישיות משפטית נפרדת, כאשר המבקשת לא הייתה צד להתדיינות הקודמת.

עוד טוען המשיב, כי תיק זה עניינו בהחזר חפצים השייכים לו וכי לב העניין שונה מזה שהיה בתיק הקודם.

כמו כן טוען המשיב, כי ההליך הקודם בא על סיומו במסגרת פשרה ללא שמיעת ראיות וקביעת עובדות.

המשיב גם מציין, כי טענתה של המבקשת לפיה הוא איבד את זכותו להשבת חפציו על שום שחלף הזמן הנקוב בהסכם הפשרה, טעונה פרשנות של הסכם הפשרה ובוודאי שאינה מהווה נימוק לדחייה על הסף.

דיון והכרעה

מעשה בית דין

מעשה בית דין הוא כלל דיוני שנועד לחסום התדיינות נוספת בין בעלי דין בעניינים שכבר נדונו והוכרעו קודם לכן. הרציונאל העומד מאחורי כלל זה, נוגע לסופיות הדיון ומניעת הטרדה של בעלי דין. תקנה 101 מהווה את המסגרת הנורמטיבית לדחיית תביעה על הסף עקב מעשה בית דין והיא קובעת כדלקמן:

" 101. (א)  בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)   מעשה בית דין;