דוידוב נ' גרוסה

פסק דין

לפני תביעה בסך 5,640 ₪ בגין אי תשלום עבור החלפת תשתית הביוב כנדרש ממי אביבים בבית דו-משפחתי.

לטענת התובע, ערב ביצוע עבודות החלפת תשתית הביוב, הנתבעת התנערה מחבותה לתשלום עבור העבודות, חרף דרישת חברת המים "מי אביבים" לביצוע ההחלפה כאמור. לגרסתו, שקד על מנת למצוא בעל מקצוע מתאים, ניהל עמו מו"מ על המחיר ועל המפרט הטכני. התובע טען כי בגין כך הפסיד ימי עבודה ונגרמה לו עגמת נפש.

מטענות הנתבעת עולה כי לה טענות להשתלטות התובע על הרכוש המשותף וטענות לביצוע תקיפה. הנתבעת טענה כי ביקשה מהתובע לקבל הצעת מחיר כתובה ומפורטת בדבר עלות החומרים ושכר העבודה, אולם דרישתה זו לא נענתה. לעמדתה, העבודה נעשתה על פי רצונו של התובע בלבד ומעבר לדרישות "מי אביבים", חרף התנגדותה לתוספות הקשורות להרחבת הבנייה המתוכננת על ידי התובע. לטענת הנתבעת, ערב תחילת ביצוע העבודה, אמר לה התובע כי כל אחד מהם יעשה את הביוב שלו – וכי היא הסכימה. לטענת הנתבעת, שאלה את השרברב בכמה תוספות התובע ייקרו את העלויות והוא השיב לה כי מדובר בתוספת בסך 2,000 ₪. עוד טענה כי הצעות מחיר קודמות של שרברבים אחרים היו בסך 7,500 ₪ ו – 8,000 ₪, וכי הצעת המחיר הראשונית של השרברב טרם תחילת ביצוע העבודה היתה תחילה 5,500 וטיפסה לאחר מכן לכדי 11,000 ₪.

יוער כבר מעתה כי טענות הנתבעת להשתלטות על הרכוש המשותף, אינן רלוונטיות לתיק שלפני ואיני דן בהן. באשר לטענות התובעת לביצוע מעשי תקיפה לכאורה, עליה לפנות בעניין זה למשטרת ישראל והיא שתחליט כיצד יש לחקור ולטפל בעניין. מכאן, לענייננו:

מהמכתב נספח 1 לכתב התביעה עולה כי מערכת הביוב הפרטית לא היתה תקינה וגרמה למפגע תברואתי. אי לכך, חברת "מי אביבים" שלחה מכתב דרישה לכל בעלי המקרקעין ברחוב מגורי הצדדים, לשינוי מערכת הביוב תוך 30 יום כך שעל בעלי המקרקעין להתנתק מקו הביוב הישן ולהתחבר לחיבור הביוב החדש ברח' שתאגיד המים הכין עבור התושבים.

התובע טען בישיבת יום 25.07.12 כי לא נכונה טענת הנתבעת לפיה קיבלה הצעת מחיר בסכום של 8,500 ₪, כי אם הצעה גבוהה יותר. באשר לטענה לפיה ההצעה המקורית של השרברב-מבצע העבודה היתה 5,500 השיב כי זו היתה הצעתו הטלפונית, טרם שראה את המקום. לאחר שהגיע וראה, הבין כי העלות צריכה להיות גבוהה יותר ואחרי מו"מ המחיר נקבע על סך 8,000 ש"ח.

באותה ישיבה בית המשפט נתן החלטתו לפיה עד למתן החלטה בתיק, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 3,000 ₪ כמקדמה, בכפוף לכך שהתובע יפנה את האדמה ויחזיר את אבני המדרכה, והפנה את הצדדים לגישור לבקשתם ובהסכמתם. הגישור לא צלח וניתן פסק דין בהיעדר התייצבות לדיון בבית משפט שנקבע לאחר מכן על סך 9,280 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבעת תוך חיובה בהוצאות בסך 1,000 ₪.

בישיבה שנערכה ביום 24.10.13 התברר כי התובע לא תיקן את בית המשפט שעה שנתן פסק דינו בהיעדר התייצבות על מלוא סכום עלות החלפת הצנרת, חלף מחצית מהסכום (שכן על התובע לכאורה לשאת לפחות במחצית הסכום, אותו למעשה תבע). בית המשפט רואה בכך משום חוסר תום לב.

כלל הוא כי שעה שתובע מגיע לבית המשפט, עליו הראיה להוכחת התביעה. התובע לא הגיש חוות דעת מומחה לבית המשפט, לפיה כלל העבודות שבוצעו, עולות בקנה אחד עם דרישת חברת המים (היינו, אין לדעת אם חלק מהעבודה שבוצעה הינה עבודה פרטית, כפי שטענה הנתבעת), כמו כן לא הביא את השרברב שביצע את העבודה לעדות, על מנת שיעיד כיצד עלות העבודה התחלקה ובגין מה. הנתבעת טענה כי חלק מהעבודות שביצע התובע הינן פרטיות שלו וכי תלש לה צמחיה שטיפחה. עוד טענה כי הצעות קודמות היו זולות מההצעה אותה הציע בסופו של דבר השרברב שביצע את העבודה. התובע מצדו טען בדיון בין היתר טענות שונות בנוגע לצמחיה, יודגש כי אין לעשות דין עצמי ולצפות אח"כ שבית המשפט אף יאשר בדיעבד עלות כלשהי בגין כך. במסגרת ישיבת יום 25.07.13 התובע הודה כי הסכום שנסגר הינו בסך 8,000 ₪. מאידך גיסא, הנתבעת לא השכילה להוכיח כי ניתנו הצעות מחיר זולות יותר מסכום של 8,000 ₪ והיא לא תקפה את חוקיות דרישת מי אביבים כשלעצמה. אי לכך הנני קובע כי על הנתבעת לשאת בתשלום מחצית מסכום של 8,000 ₪. היינו הנתבעת תישא בתשלום סך של 4,000 ₪. יודגש ויובהר כי בהחלטה קודמת קבעתי כי על הנתבעת לשלם לתובע מקדמה בסכום של 3,000 ₪. באם ביצעה התשלום כאמור, על סכום זה להיות מקוזז מהסכום אותו קבעתי בפסק הדין, כך שעליה יהא לשאת בתשלום בסך 1,000 ₪.

בשל התנהלותו של התובע שעה שניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, איני פוסק לטובתו כל סכום נוסף ולפנים משורת הדין איני עושה לחובתו צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

התביעה התקבלה בחלקה.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: