דוידה נ' אביב שיגור

פסק דין

1.הנתבעת עוסקת במתן שירותי שליחויות ובלדרות ברחבי הארץ.

2.התובע עשה שימוש בשירותי הנתבעת מזה שנים ואף לאחר המקרה נשוא התביעה.

3.התובע ביקש לשלוח חבילה ובה שופרות לאחד בשם מוטי שברובע היהודי בירושלים.

4.החבילה נשלחה בגוביינא כך שעל מוטי היה לשלם עבור המשלוח.

5.על טופס המשלוח נרשם: משגב לדך 4 ירושלים.

לעומת זאת, על החבילה, כפי שהציג התובע, נרשם: משגב לדך 40 ירושלים.

6.הנתבעת מבצעת שליחויות לרובע היהודי בכל יום א' בשבוע.

7.הניסיון הראשון לא צלח בשל הטעות בכתובת (4 ולא 40).

בניסיון נוסף אותר מוטי אך סירב לשלם עבור המשלוח.

התובע לא הכחיש כי מוטי סירב לשלם עבור המשלוח.

8.משכך, לא נמסרה החבילה.

9.באופן טבעי יש להחזיר את החבילה לשולח.

אך כפי הנראה, התובע אף הוא סירב לשלם עבורה, ולכן הושארה החבילה אצל הנתבעת זמן ממושך.

10.לבסוף הוחזרה החבילה לשולח, התובע, ולטענתו חסרו בה שני שופרות מיוחדים.

11.לכתב התביעה לא צורף דבר.

לשאלת בית המשפט, הציג התובע חשבונית המלמדת על ביצוע העסקה עם "מוטי".

12.מתוך שהנתבעת ניסתה למסור את החבילה לפני ראש השנה והמסירה כשלה, שלא בעטיה, לא ניתן לחייבה ברווח שהיה אמור התובע להפיק מן העסקה.

13.שלא כטענת הנתבעת, התובע שילם בסופו של יום 70 ₪, ובשל כך קיבל את החבילה.

14.אני מקבל את טענת הנתבעת כי במקרה שהמקבל מבחין בפגם כלשהו השליח ממלא טופס מתאים, שלא כבמקרה שלפניי.