דוד לומברוזו נ' ל- פארק מדע/ אביהו ומשה

פסק דין

1.התביעה שלפנינו הינה לפדיון חופשה, תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבודה בגין עבודה בשעות נוספות ודמי גמולים לפנסיה. התביעה הוגשה על גבי טופס ואינה מפורטת.

2.הנתבעת טענה כי שילמה לתובע פדיון חופשה בחודש נובמבר 2009, לאחר פיטורי התובע. ביחס להודעה מוקדמת נטען כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת, אך הוא זה שבחר לא להתייצב לעבודה. התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות הוכחשה ונטען כי היא אינה מפורטת או מכומתת והיא הוגשה בהתעלם מהפסקות שניתנו לתובע. עוד טענה הנתבעת קיזוז בגין שכר ששולם לתובע עבור הפסקות בעבודה.

3.הצדדים מסכימים כי תקופת העבודה החלה בחודש דצמבר 2008 (הם חלוקים לגבי המועד המדויק) וכי היא הסתיימה ביום 18.10.09 (מכתב פיטורים הוגש לתיק בית הדין).

4.התובע הגיש את תלושי השכר שלו. בתלושי השכר מצויין יום תחילת העבודה כיום 1.12.08. מאחר שהנתבעת לא הציגה כל ראיה שיש בה לסתור את הרישום בתלוש, ובהתחשב בכך שעל פי הדין, הרישום בתלוש מהווה הודאת בעל דין של המעביד (דב"ע (ארצי) נה/ 3-193 זומרפלד – מלון זוהר בע"מ, ניתן 13.5.96), אנו קובעים כי התובע החל את עבודתו ביום 1.12.08.

5.על פי תלושי השכר של התובע, הוא צבר במהלך תקופת עבודתו 10 ימי חופשה. נתון זה אף מתיישב עם תקופת העבודה. הנתבעת שילמה לתובע את פדיון אותם עשרה ימים, אך לשיטת התובע, בגין כל יום עבודה הוא היה זכאי ל – 270 ₪, בעוד שהנתבעת שילמה את פדיון החופשה על פי שכר יומי של 210 ₪. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי בחודש העבודה האחרון, אוקטובר 2009, שכרו היומי היה 270 ₪, כפי גרסת התובע. לפיכך, נותרה יתרה לתשלום בסך 690 ₪ (2,010 ₪ ששולמו – (270 ₪ ליום X 10 ימי חופשה שנצברו)).

6.בגין דמי הגמולים לתובע, הנתבעת שלחה לתובע צ'ק על סך 676 ₪. התובע תבע 1,000 ₪ בגין אי הפקדת דמי גמולים לפנסיה. מעיון בתלושי השכר ובצו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק (י"פ 5772, 29.1.08, התשס"ח, 1736) עולה כי התובע זכאי לכל הפחות לסכום הנתבע על ידו ובנוסף – הנתבעת לא התייחסה לנושא זה בסיכומיה. על כן יש לפסוק לתובע את ההפרש בין הסכום ששולם לו ובין הנתבע על ידו, היינו 324 ₪.

7.תמורת הודעה מוקדמת – אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע 5 ימי הודעה מוקדמת. המחלוקת היא בשאלה אם התובע זכאי לתמורת חמישה ימים נוספים לאלה ששולמו לו.

גרסת התובע מתיישבת עם גרסת הנתבעת, לפיה התובע לא היה מוכן להמשיך ולעבוד את חמשת ימי ההודעה המוקדמת, מעבר לימים שהנתבעת שילמה לו. כך העיד התובע: "באתי וביקשתי באופן אישי את ה – 5 ימים האלה לא לעבוד ולסיים את תקופת העבודה שלי באופן מיידי" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 22-23). תיאור דומה בא מפיו של נציג הנתבעת: "השיחה נעשתה ביום שני, הוא קיבל אפשרות לעבוד עד יום ה' לאחר מכן, והוא טען שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד כי הוא לא רוצה לעשות מעצמו צחוק והוא לאחר מכן לא הופיע יותר לעבודה." (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 6-8).

מאחר שהתובע הוא שבחר שלא להתייצב לעבודה בתקופה ההודעה המוקדמת, אנו סבורים כי אין מקום לחייב את המעביד בתשלום תמורת ההודעה המוקדמת. בנושא זה נזכיר כי על פי סעיף 6 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, מעביד שויתר על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, ישלם לו את תמורתה. על פי אותו רציונל, אין מקום לחייב מעביד בתשלום תמורת ההודעה המוקדמת לעובד שבחר שלא להתייצב לעבודתו באותה תקופה.

8.הנושא האחרון שבמחלוקת הינו זכאות התובע לתמורת עבודה בשעות נוספות, כאשר התביעה הינה בשני רכיבים שונים - תמורת שעות עבודה בימי המנוחה השבועית וכן שעות נוספות באמצע השבוע, או כפי שנרשם בכתב התביעה: "שעות נוספות אמצע שבוע" ו – "שעות נוספות סוף שבוע".

מלבד הכחשה כללית של הזכאות, הנתבעת טענה כי התביעה ברכיבים אלה אינה מפורטת והיא בבחינת אומדנא כללית ובלתי מבוססת. למעשה, טענות הנתבעת הינן במישור הראייתי ומכאן מסקנתנו כי נקודת המוצא לדיון ברכיבי תביעה אלה הינה כי התובע עבד בשעות נוספות והמחלוקת הינה במישור הראייתי.

9.התובע לא הציג רישום של שעות העבודה והוא מסתמך על הערכה כללית של שעות העבודה, על פי מתכונת קבועה של עבודה בכל חודש, בשלושה סופי שבוע, משמרת אחת בכל סופ"ש (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 5-7).

ביחס לעבודה באמצע השבוע, נטען כי בית הקפה בו עבד התובע היה פתוח עד לקוח אחרון ולכן גם אם המשמרת הסתיימה באופן רשמי בחצות ועד שעה זו שולם לו השכר היומי, הרי שבממוצע, הוא נשאר כשעה וחצי מאוחר יותר, בכל משמרת (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 22).

הנתבעת לא הציגה כל רישום שיש בו לסתור את גרסת התובע. לטענתה, אין לה רישום של המשמרות מאחר שהוכנסה מערכת ניהול שעות חדשה ואין אפשרות לשחזר את המשמרות מהעבר. נציג הנתבעת שהעיד בפנינו לא תרם לבירור נושא עובדתי זה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 12-13). גם הטענה בדבר הפסקות שיש להתחשב בהן נטענה בעלמא.

10.על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אחד החריגים לדרישה מתובע להוכיח את מספר השעות שעבד בפועל, הוא כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה. את העבודה בסופי השבוע, אותה תיאר התובע כשלוש משמרות בכל חודש שהוא עבד בימי המנוחה השבועית, יש לראות כמתכונת עבודה שלא נסתרה. יוזכר כי הנתבעת לא טענה כי לא היו לה מעולם רישומי המשמרות, אלא שעקב שינויים מחשוביים כאלה ואחרים, לא יכלה לשחזר אותם. בנסיבות אלה, כאשר לא השתכנענו כי הנתבעת לא יכלה, בשקידה סבירה, לשחזר את רישומי השעות והמשמרות, לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1998) בע"מ – אפרים, ניתן 12.11.08, אנו מקבלים את התביעה לתמורת עבודה בימי המנוחה השבועית. נוסיף ונציין כי עיינו בלוח השנה ולא מצאנו – כטענת הנתבעת – כי בחודשים ינואר ואוקטובר 2009 לא היו שלושה סופי שבוע ואף לא מצאנו נימוק אחר לדחיית גרסתו של התובע.

11.התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות באמצע שבוע - כאמור בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו - בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק (ע"ע (ארצי) 212/06 אשר הוזכר לעיל). כאמור לעיל וכפי שעולה מטיעוני הצדדים, בעבר היתה לנתבעת אפשרות לשחזר את שעות העבודה והיא לא פעלה לשמירת הנתונים – טרם שהוחלפה מערכת ניהול השעות החדשה. בנסיבות אלה, עובר הנטל אליה לסתור את גרסת התובע. זאת לא נעשה, אלא שהנתבעת טענה טענות כלליות, כגון שמדובר באמדנא או שהטענה לשעות נוספות נסתרת על פי הרישום בתלושים.

12.עיון בתלושים מעלה כי לא צוינו בהם שעות העבודה אלא רק מספר המשמרות.

על פי התלושים, התובע עבד בסך הכל ב – 205 משמרות בכל תקופת עבודתו. על פי עדותו של התובע, שלוש משמרות בכל חודש היו בימי המנוחה השבועית. בכתב התביעה התובע הפריד בין שעות נוספות בסוף שבוע (אליהן התייחסנו לעיל) ובין שעות נוספות באמצע שבוע. לפיכך, איננו מוצאים לכלול את משמרות סוף השבוע בחישוב השעות הנוספות. מה עוד שגם מעדות התובע לא ברור אם גם בסופי שבוע הוא עבד בשעות נוספות. על כן, מהמספר הכולל של המשמרות שעבד התובע, יש להפחית 31 משמרות (שלוש משמרות בכל חודש, במשך 10.5 חודשי עבודה). היינו, התובע עבד בסך הכל 174 משמרות באמצע השבוע, שהן בממוצע 16.5 משמרות בחודש. עיינו בחישוב המפורט בכתב התביעה ברכיב זה. חישובי התובע מבוססים על ממוצע של 27 שעות נוספות מדי חודש, ובהתחשב בממוצע המשמרות שציינו לעיל, מדובר בחישוב המבוסס על כשעה וחצי נוספת בכל משמרת. חישוב זה מתיישב עם עדותו של התובע בפנינו לגבי מספר השעות הנוספות.

לאור האמור לעיל וכאשר הנתבעת לא הציגה חישוב חלופי ולא הפנתה לטעות בחישובי התובע, אנו מקבלים את התביעה גם ברכיב זה, על פי החישוב הבא -