דואיב נ' פולקובסקי

פסק דין

1. בפניי תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 25.11.08.

2.התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג מיצובישי, מ.ר. 65-739-20 . הנתבעת 1 היתה במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "הנתבעת"), הבעלים של רכב מ.ר. 90-648-17. הנתבעת 2 היתה המבטחת של רכב הנתבעת במועד התאונה נשוא התביעה.

3.על-פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה עת פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת בחלקו האחורי. לרכבה של התובעת נגרמו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה. התובעת טוענת, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת שלא שמרה על מרחק מספיק מרכב התובעת.

4.להגנתם, טענו הנתבעות, כי הנתבעת נהגה את רכבה באיטיות בשל עומס תנועה כשהיא בנתיב השמאלי ורכב התובעת היה בנתיב הימני. לפתע, סטתה התובעת מהנתיב הימני אל השמאלי וגרמה לפגיעה. לטענתן, התאונה ארעה באשמתה של התובעת אשר נכנסה בחוסר זהירות לנתיב לא פנוי.

5.בדיון שהתקיים בפניי נשמעו עדויות התובעת והנתבעת (הנהגות).

6.בדיון בפניי הסבירה התובעת, כי במועד התאונה נסעה בנתיב הימני ואילו הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי. התובעת אישרה בעדותה, כי התאונה ארעה בעת שעברה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. לטענתה, בטרם המעבר לנתיב השמאלי היא אותתה, וידאה שהנתיב השמאלי פנוי ורק אז פנתה שמאלה. בטרם השלימה התובעת את המעבר לנתיב השמאלי לפתע הרגישה חבטה בחלק האחורי של רכבה (עמוד 1, שורות 15 ואילך). עוד ציינה התובעת, כי הפגיעה ארעה בחלק האחורי שמאלי של רכבה (עמוד 2, שורה 13).

7.מנגד, חזרה הנתבעת בפניי על גרסתה לקרות התאונה ודבקה בה.

8.לאחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את עדויות שתי הנהגות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי ונתתי את דעתי למוקד הנזק ברכב התובעת, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כמפורט.

9.לטעמי הראיות מצביעות על כך שהתאונה ארעה באשמתה של התובעת שעה שביצעה מעבר מנתיב לנתיב בחוסר זהירות מבלי לוודא שהנתיב השמאלי פנוי. לשאלת נציג המבטחת אם ראתה את רכב הנתבעת במראה לפני המעבר לנתיב השמאלי השיבה התובעת, כי : "ראיתי אותה במרחק שיכולתי להיכנס. ראיתי אותה לפני היציאה מהנתיב אך היא היתה במרחק סביר. אם הייתי חותכת אותה כפי טענתה הייתי צריכה לקבל את המכה בצד ולא מאחורה" (עמוד 2, שורות 17-19). עוד הוסיפה התובעת וציינה, כי: "לשאלת בית המשפט: אני מדגימה באמצעות מכוניות זעירות, נסעתי בנתיב הימני, בודקת במראה, מאותתת שמאלה, ופונה היא פגעה בי, לא הייתי ממש ישרה" (שם, שורות 10-11). מעדות זו אני למדה, כי לתובעת אצה הדרך והיא ביצעה את המעבר לנתיב שמאלי כשנתיב זה אינו פנוי ומבלי להעריך נכונה את מרחק רכב הנתבעת ממנה.

10.תימוכין למסקנתי זו אני מוצאת בעובדה, כי התאונה ארעה בטרם הספיקה התובעת להשלים את המעבר לנתיב השמאלי ולהתיישר ברכבה. מכאן, הפגיעה בצד אחורי שמאלי ברכב התובעת.

11.יתרה מזו, מיקום הפגיעות בשני כלי הרכב תומך דווקא בגרסת הנתבעות. הפגיעה ברכב התובעת ארע כאמור בחלק אחורי שמאלי ואילו רכב הנתבעת ניזוק בחלק קדמי מימין. מוקדי הנזק בשני כלי הרכב, כפי שציינתי לעיל, מעלה כי התובעת נכנסה לנתיב השמאלי כשהנתיב אינו פנוי ובלי שהעריכה נכונה את המרחק בין רכבה לבין רכב הנתבעות.

12.בנסיבות העניין, אני קובע כי האחריות לתאונה הינה על התובעת.

13.כפועל יוצא מכך, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך של 300 ₪.

14.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום.

15.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תמוז תש"ע, 20 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: