דהן נ' שירותי בריאות כללית

החלטה

1.הצדדים הגישו תחשיבי נזק.

2.להלן מובאת הצעת בית המשפט, לסיום התביעה בפשרה, זאת מבלי לקבוע עמדה סופית.

3.שאלת האחריות:

במסגרת זו עולות מספר שאלות:

א.המועד בו היה על הרופאים המטפלים לחשוד כי הכולאוסטאומה (להלן: המחלה) חזרה.

ב.המועד בו היה על הרופאים לחשוד כי המחלה מתפתחת.

ג.המועד בו היה על הרופאים לקבוע כי חובה לנתח, אם בכלל.

ד.האם הרופאים שגו בקבלת החלטות הנוגעות לטיפול, והאם החלטות אלה היו בלתי סבירות ובניגוד לכל פרקטיקה רפואית מקובלת.

ה.האם הייתה חובה על הרופאים ליידע את התובעת בכל שלב ושלב בדבר מצבה ושיקוליהם הטיפוליים.

ו.האם חובה זו הופרה.

ז.אם כן, מה היו תוצאות ההפרה, והאם סביר להניח שהתובעת הייתה פועלת באופן שונה.

ח.האם התובעת תרמה להתרחשות הנזק בהתנהגותה, האם לא הופיע לבדיקות וביקורות שנקבעו, מה המשמעות שיש לייחס לכך במישור הגרימתי, ובהקשר לשאלה אם הייתה נוהגת באופן שונה אילו היה נמסר לה מלוא המידע, כטענתה.

ט.האם נגרם אחור במועד ביצוע הניתוח.

י.האם אחור זה, אם היה, גרם לכך שהנזק לתובעת חמור יותר, האם ניתוח מוקדם היה מקטין את הנזק, האם נטל הראיה בשאלה זו עובר לכתפי הנתבעת אם יקבע שהיה אחור בביצוע הניתוח.

יא.במישור הקשר הסיבתי – האם האחור בניתוח, אם יקבע כך, גרם לנזק או שמא הנזק היה נגרם גם אילו בוצע הניתוח בשלב מוקדם.

4.כמובן, שאין מקום להכריע עתה בשאלות אלה, אולם הרושם המתקבל בשלב זה, מקריאת חוות הדעת, ושאר החומר המונח לפני בית המשפט כי לשלב בו אנו נמצאים ולצרכי פשרה, אין מקום להטיל על הנתבעת אחריות מלאה, אלא חלקית. לפיכך מוצע כי הנתבעת תישא ב-65% מהנזק.

5.שאלת הנזק:

מוצע להעמיד את הנכות הרפואית בתחום א.א.ג. ונוירולוגיה על 40% ובתחום הפסיכיאטרי על 12%. ובסך הכול נכות משוקללת של 47%. הנכות התפקודית תעמוד על 30%, לצרכי פשרה.

6.ראשי הנזק: