דהן נ' קידרצ'וב ואח'

החלטה

המשיב 2 פתח נגד המשיבה 1 תיק הוצאה לפועל למימוש דירת מגורים שבבעלותה (להלן – הדירה) בשל אי עמידתה בהחזר תשלומי משכנתא.

כב' הרשמת טלמור פרס אישרה את הליך המימוש, ונקבע מועד להתמחרות.

מספר ימים קודם להתמחרות, הגישה החייבת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לאפשר לה לפרוע את חובה ולהפסיק את הליכי המימוש.

בהחלטתו מיום 7/3/13, קבע כב' הרשם פרי כי חרף בקשת החייבת, ההתמחרות תערך במועדה תוך יידוע המציעים בבקשת המשיבה לפרוע את חובה וכי אישור המכר הסופי יהיה כפוף להחלטת רשם הוצאה לפועל.

בהתמחרות, שנערכה כאמור במועדה, הוכרז המבקש כזוכה.

לאחר ההתמחרות, ניתנה החלטה בבקשת החייבת לגופה, לפיה אישרה כב' הרשמת פרס (החלטה מיום 19/3/13) לחייבת לפרוע את חוב הפיגורים באמצעות כספים שקיבלה מצד ג' מר יניב צור (להלן – צד ג') ובכך לסיים את הליכי המימוש.

לטענת החייבת, על פי ההסכמות בינה לבין צד ג', הלה יעביר לרשותה את הסך של 200,000 ₪ אשר ישמשו לכיסוי יתרת הפיגורים ולכיסוי חובות נוספים שלה כלפי נושים אחרים, תוך שהמשיבה מתחייבת להחזיר לצד ג' את הכספים בתוך חמש שנים בהן התחייב צד ג' שלא לפעול לסילוקה מהבית להבטחת החזר ההלוואה.

כנגד החלטה זו הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לעיון חוזר. בבקשה נטען כי אין לאפשר לצד ג' להיכנס בנעליו של הנושה (המשיב 2) ובכך לעצור את הליכי המימוש. לשיטתו, ההלוואה ללא ריבית שניתנה למשיבה, כמו גם המקורות הכספיים הנטענים של צד ג' למימון ההלוואה, יוצרים לכאורה חשש של ניסיון לעקוף את הליכי המימוש בדרך לא חוקית אשר תוביל לבסוף למכירת דירת המגורים על ידי החייבת לצד ג' ברווח.

בהחלטתה מיום 20/5/13 הותירה כב' הרשמת פרס את החלטתה על כנה. את החלטתה נימקה כב' הרשמת בהעדפת זכויותיה הקנייניות של המשיבה על פני הצפיות של המציע, וכן בחשיבות שבעידוד החייבים להגיע להסדרי חוב. לשיטתה, ככל שטרם אושר סופית המכר למבקש, אשר ידע מראש כי זכייתו בהתמחרות כפופה לאישור רשם - לא נגרם כל נזק.

כמו כן, דחתה כב' הרשמת את הטענה לקנוניה מצד החייבת וצד ג' וקבעה כי "לא עלה בידי המציע (המבקש – י.א) להוכיח כי בקשת הפידיון של החייבת הייתה בלתי כנה ושימשה מסווה למכירת הנכס".

כנגד החלטה זו, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום.

לאחר שערך דיון בבקשה במעמד הצדדים, ולאחר שהוגשו עיקרי טיעון וסיכומים מטעם הצדדים, דחה בית המשפט קמא (כב' השופט טישלר) את הבקשה מטעמים דומים לאלה של כב' הרשמת פרס.

בהחלטתו, ניתח בית המשפט קמא את שתי השאלות העיקריות שבמחלוקת.

האחת – שאלת הסופיות שבהכרזת המבקש כזוכה בהתמחרות, והשניה – האם כניסתו של צד ג' להליך נעשתה ממניע נסתר.

אשר לשאלה הראשונה – קבע בית המשפט קמא כי תקנה 68(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 קובעת כי החלטה סופית בהתמחרות תינתן רק על ידי רשם ההוצאה לפועל – הוראה אשר, כאמור בהחלטת כב' הרשם פרי, הייתה ידועה למבקש במעמד ההתמחרות.

אשר לשאלה השניה – הגם שבית המשפט קמא התחבט בשאלת כשרות הצטרפותו של צד ג' להליך, נקבע כי מר צור הסביר את העזרה שהוא מעניק למשיבה מכוח היכרות קודמת עם בתה של המשיבה, ואף הציג את המסמכים התומכים במקור המימון שלו (ירושה שהותירה לו אמו המנוחה). בית המשפט קמא התרשם כי מדובר במקור מימון אמין וכי לא מדובר בקנוניה.

כנגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

דין בקשה זו להידחות – גם מבלי לבקש תגובת המשיבים.

ראשית, המדובר בגלגול שלישי של סוגיה עובדתית ברובה אשר אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או רוחבית המצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור נוספת בגלגול שלישי (למעשה בגלגול חמישי כמפורט להלן), די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.