דהן נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי

פסק דין

1.לפני תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 35,974 ₪.עיקרי העובדות אינן שנויות במחלוקת והן אלה:

התובעת הייתה חייבת לבי"ח נהריה תשלום בסך של 1680 ₪ נכון ליום 10.1.01 עבור שרות שקיבלה מבית החולים מספר שנים קודם לכן. היא חתמה על שטר חוב לפרעון החוב, אך לא שילמה אותו. לפיכך הפנה בית החולים את העניין לטיפול משפטי של צד ג'.

צד ג' פעל לפתיחת תיק הוצאה לפועל נגד התובעת בחודש 4/1998 לערך. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוטלו עיקולים ברישום על חשבון הבנק שלה. התובעת ניהלה בבנק קופת גמל מסוג "צור" (להלן : "קופה"ג"). בחודש 2/2001 לערך העיקול שהוטל על קופת הגמל מומש, הקופה נפתחה וסכום העיקול הועבר לתיק ההוצאה לפועל.

2.תביעה זו עניינה נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממימוש קופת הגמל לאחר, שלטענתה, פרעה את חובה ותיק ההוצאה לפועל היה צריך להסגר מספר חודשים לפני מימוש קופה"ג.

3.התובעת טוענת לנזקים בסך של 35,974 ₪ הכוללים 20,681 ₪ אובדן רווחים בקופה"ג, 1670 ₪ שנגבו פעמיים, 910.7 ₪ מס הכנסה ששולם בגין שבירת קופה"ג, 10,000 ₪ עוגמת נפש, טרחה וטרדה.

4.התובעת הגישה תביעתה נגד משרד הבריאות, ששלח הודעת צד ג' נגד עורך הדין שטיפל בגביית החוב מהתובעת.

5.בישיבת 18.10.09 הצדדים הסכימו, מבלי שהדבר ייחשב להסכמה לתוכן התצהירים או לפס"ד לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, כי יוותרו על חקירות, יגישו סיכומיהם בכתב ופסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק.

שאלת ההתיישנות

6.התביעה הוגשה ביום 25.11.08. לטענת הנתבע וצד ג', חלפו 7 שנים מיום שנוצרה עילת התביעה ולפיכך התביעה התיישנה. לחלופין קיים שיהוי ניכר המצדיק דחייתה.

7.כדי להכריע בשאלה זו יש לבחון את המועדים הרלבנטיים.

דומה בעיני כי רשאית היתה התובעת להניח כי משפרעה את חובה לנתבע יבוטלו העיקולים וכי אין חולק כי כך היה צריך להיות. משמומש עיקול קופת הגמל ללא הצדקה, לאחר שכבר שילמה את חובה קמה לתובעת עילת תביעה, מדובר בנזק שאדם סביר היה מגיש תביעה בגינו (ע"א 165/83 יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(4), 554, 560-561). ככל שלא ידעה ולא יכולה היתה התובעת לדעת על כך שהקופה מומשה, המועד הרלבנטי לתחילת מרוץ ההתיישנות יהא שמשנודע לה הדבר או יכול היה להיוודע לה כאדם סביר (סע' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958).

8.מבלי לבחון את השאלה מתי יכלה התובעת לדעת, כאדם סביר, כי הקופה מומשה, אני מוכנה לקבל את גרסתה, כעולה מהמסמכים שלפני, ביחס למועד ידיעתה הסובייקטיבית בדבר מימוש העיקול. זאת מאחר ואין בכך כדי לסייע לה שכן גם לפי מועד זה, תביעתה התיישנה.

9.בחוו"ד המומחה מטעם התובעת מציין כי קופת הגמל מומשה ביום 21.2.01 וכי בחודש 11/01 גילתה התובעת במקרה את דבר המימוש.

10.התובעת שלחה לצד ג' מכתב ביום 25.11.01 ובו מציינת "בתחילת חודש נובמבר גיליתי במקרה כי קופת הגמל שלי עוקלה על ידך, לטובת משרד הבריאות בסך של 1,670 ₪". היא עוד מציינת במכתבה כי בפנייתה למשרד צד ג' הוסכם כי הדבר נעשה בטעות, פקידה מהמשרד הציעה לשלוח לה צ'ק על הסכום שעוקל אך היא מסרבת לכך. הכסף הועבר לצד ג' בחודש מאי אך הוא לא טרח להודיעה. עוד היא מציינתבאותו מכתב:

"כרגע קופת הגמל שלי נפתחה ללא כל הצדקה, מצב אשר לא מאפשר לי להמשיך ולהפקיד בה כספים דבר אשר גרם לי נזק בלתי הפיך.

אבקש להחזיר לקופת הגמל שלי את הסכום שעוקל כולל ריבית והצמדה ולדאוג להחזיר המצב לקדמותו דהיינו סגירת הקופה כדי שאוכל להמשיך בהפקדות החודשיות שלי. כמו כן אני דורשת פיצוי על התקופה שבה הקופה עמדה ללא אפשרות הפקדה ובנוסף להסיר את העיקול שעדיין מוטל על הקופה" (נספח ג' לתביעה).

11.ממכתב זה נלמד כי לתובעת נודע על מימוש קופת הגמל בתחילת חודש 11/2001. היא עצמה מציינת במכתבה כי הדבר גורם לה לנזקים רבים, מסוג הנזקים נשוא התביעה שלפני.

12.בתביעתה התובעת מציינת את מכתבה מיום 25.11.01 לצד ג' ואת פניית בא כוחה לנתבע ביום 23.7.08 שלא נשאה פרי. אין ציון של עובדה כלשהי שיש בה לשנות את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות או להאריך את תקופתה. הנטל בעניין זה מוטל על התובעת.

13.התובעת טוענת לתחולת סע' 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף זה עוסק בנזק סמוי שסימניו מופיעים מאוחר יותר (ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים ואח', תק-על 2008(2), 3886, 3899). הנזק שנגרם לתובעת, מימוש קופת הגמל, היה גלוי והיקפו היה ידוע לתובעת לכל המאוחר בתחילת חודש 11/01. לפיכך, תוצאה כי התביעה התיישנה לכל המאוחר בתחילת חודש 11/2008, קרי 7 שנים ממועד גילוי הנזק.