דהן נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1. בבקשתה מיום 10/3/14 המבקשת עותרת כי תינתן לה ארכה להגשת תביעה כנגד החלטת המשיב מיום 16/10/12 ("הבקשה").

2.במכתב המשיב מיום 16/10/12 (נספח א' לבקשה) הודע למבקשת כי נדחתה תביעתה להבטחת הכנסה מהטעם שלא נענתה לדרישת המשיב להמציא את המסמכים שפורטו במכתב המשיב מיום 12/8/12 ("מכתב הדחייה"). במכתב צוין כי ביום 2/9/12 נשלחה למבקשת תזכורת, אולם המבקשת לא פעלה כפי שנבקשה, ולכן נדחתה תביעה מחמת חוסר שיתוף פעולה.

3.המבקשת אינה חולקת על קבלת מכתב הדחייה. לפי הטענה, לאחר שהומצא לה מכתב המשיב מיום 2/9/12, שלחה המבקשת את כל המסמכים הדרושים, במכתבה מיום 10/9/12. מכאן שלטענת המבקשת, מכתב הדחייה בטעות יסודו והוא בטל מעיקרו.

4.הבקשה הועברה לתגובת המשיב (החלטה מיום 10/3/14; והתראה מיום 23/4/14). בתגובתו מתנגד המשיב להארכת המועד מהטעם שהתביעה התיישנה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא שאין לבית הדין סמכות להאריך מועדים להגשת ערעור שנקבעו בחוק או בתקנות, אלא אם נבצר מהמבוטח להגיש את ערעורו במועד. המבקשת לא הצביעה בבקשתה על טעם המצדיק הארכת המועד הקבוע בדין להגשת הליך של תביעה כנגד המשיב (ראו: תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969).

6.ככל שהמבקשת ביקשה להשיג על החלטת המשיב מיום 16/10/12, היה עליה להגיש תביעה בתוך 12 חודשים ממועד קבלת מכתב הדחייה. דברים אלו אף צוינו במפורש במכתב המשיב מיום 16/10/12. המבקשת לא נקטה כל הליך תוך מועד זה. מהבקשה עצמה עולה שהמבקשת ידעה אודות החלטת המשיב בנוגע לדחיית תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה. הטענה שביסוד הבקשה לפיה המסמכים הומצאו למשיב במועד היה מקום להעלותה סמוך לאחר קבלת מכתב הדחייה. העלאת הטענה בשיהוי ניכר פועלת לחובתה של המבקשת.

7.לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

משנדחתה הבקשה, מזכירות בית הדין תסגור את התיק ברישומיה.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, (30 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.