דהאן נ' בן אאיס ואח'

החלטה

בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, כאשר הישיבה השנייה התקיימה לאחר שהוגשו כבר תצהירי עדות ראשית בתיק. אזכיר כתב התביעה מזכיר ארועים אשר ארעו בשנת 2002 או בסמוך לכך, וכתב התביעה הוגש ביום 16.6.09.

בכתב התביעה נזכר מסמך מיום 20.10.02., דהיינו התביעה הוגשה על סף ההתיישנות.

לאחר שהוגשו התצהירים בתיק, הסכימו הצדדים, כפי שאף הזכיר הנתבע אף בכתב הגנתו, לפנות למכון פוליגרף. עוד נקבע: "אנו מסכימים שממצאי המכון יהיו סופיים ומכריעים בכפוף לזכותנו לחקור את עורך הבדיקה".

בהחלטתי קבעתי, כי ממצאי הפוליגרף יהיו סופיים ומחייבים, בכפוף לטענות בדבר תקינות הבדיקה בלבד.

שני הצדדים פנו למכון הפוליגרף שבית המשפט קבע, ועל פי הממצאים נקבע, כי התובע דובר שקר והנתבע דובר אמת.

לאחר שהתקבלו הממצאים, הוגשו בקשות ע"י התובע וביניהן לזימון עורך בדיקת הפוליגרף לחקירה וכן לצרוף ראיה מטעם התובע.

בית המשפט דחה את הבקשה לזימון וקבע כי ראשית יש להפנות שאלות הבהרה.

לגבי הבקשה לצרוף ראיה, שעניינה הקלטות בין הצדדים, הועברה זו להתייחסות הנתבע.

הנתבע סרב לבקשה וטען, כי לא היה מקום להגישה רק בשלב זה, מדובר בשינוי חזית ולמעשה בתביעה חדשה ובכל מקרה, כי אין בראיה כדי לפגוע בהסכמה שגובשה בין הצדדים.

היום שבו הצדדים וטענו לפני בעניין קבילות הראיה והדרך הדיונית לסיום תיק זה.

ב"כ התובע טען, כי למעשה לא ניתנה הסכמה שבדיקת הפוליגרף תכריע את התיק, אלא שהממצאים יהיו סופיים ומחייבים, אך דבר זה אינו מונע השמעת ראיות נוספות.

לאחר ששמעתי את הצדדים, דוחה אני את הבקשה לצרוף ראיה.

שוב אזכיר, כי התביעה הוגשה כמעט 7 שנים לאחר שאותו מסמך ראשוני נטען נחתם.

הראיה שביקשו לצרף בשלב זה, הינה תמלילי שיחות ועל פי התצהיר והמסמכים שלוו לבקשה, עולה, כי רק עכשיו נזכר התובע שהוא הקליט בזמנו את הנתבע, ראו מייל שלו מיום 21.12.10.

"נזכרתי שהקלטתי בזמנו את בן אאיס".

דהיינו, הסיבה למחדל צרוף הראיה רובצת לפתחו של התובע, אין מדובר בראיה שלא יכול היה להשיג בזמנו ובסמוך עוד לפני הגשת התביעה. התובע בחר לנהל את תביעתו על גבול ההתיישנות ולגבי הראיות, נזכר בהן כאמור, רק לאחר שממצאי הפוליגרף כבר היו מצויות בתיק.

איני סבורה כי אלה סיבות המצדיקות לסטות מהילכת רוזין – על התובע לצרף את כל ראיותיו במיקשה אחת, תצהירים כבר הוגשו בתיק, הנתבע הגיש את תצהירו על האמור באותם תצהירים ולכן, איני סבורה שזה המקרה המצדיק צרוף ראיה באיחור, זהו כאמור החריג לכלל.

מעבר לכך, ודברי אלה נאמרים רק במאמר מוסגר, האמור בקלטות נתון לפרשנות ועל פניו, אינו מתיישב עם הסכומים הנתבעים בכתב התביעה.

איני סבורה שזהו סוג המקרים שהחשש מעיוות הדין הוא כה גדול, עד שסיבה זו לבדה מצדיקה את קבלת הראיה. גם לשיטת התובע, אם ישנה הודאה, אזי מדובר בסכומים הנופלים בהרבה מסכום התביעה, סכומים אלה אינם מהווים את הבסיס לכתב התביעה, אלא לכל היותר מהווים הסכמות מאוחרות יותר ולכן, גם סיבה זו אינה מצדיקה כאמור היענות לבקשה.