דהאן ואח' נ' פרחאן

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפ"ת מיום 8.5.11 (כב' השופטת ח.קיציס) אשר הורה על מחיקת 3 תביעות שהגיש המנוח, אשר המערערות הינן חליפותיו. אין חולק כי תחילתן של התביעות ב-3 בקשות לביצוע שטרות אשר ההתנגדויות בגינן התקבלו והן הפכו לתביעות הנידונות במסגרת תיק אזרחי בבית משפט קמא.

התביעות נמחקו לאחר שהמערערות לא קיימו צווי בית משפט לעיון במסמכים.

לא נפרט את ההחלטות הרבות אשר בסופן ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. נציין רק את ההחלטה האחרונה לפני שניתן פסק הדין, מיום 29.3.11, הקובעת כי כבר במועד זה ניתן היה למחוק את התביעה בשל אי קיום הצווים, ואולם לפנים משורת הדין ניתנה אפשרות למערערות להגיש תצהיר מפורט על פי הנחיית בית משפט קמא ובאם יוגש תצהיר כאמור בתוך 21 יום, יימשכו ההליכים והתביעה לא תימחק.

על החלטה זו, מיום 29.3.11, הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה.

אף על פי כן וכאמור בפסק דינו של בימ"ש קמא התצהיר לא הוגש, ועל כן קבע בימ"ש קמא כי המערערות נמנעות מקיום צווי בימ"ש מתוך זלזול , כי אין מקום להאריך את המועד וכי יש לקבל את בקשת המשיב למחיקת התביעות, וכך נעשה.

לטענת המערערות שגה בימ"ש לאורך כל הדרך כאשר חייב אותן לאפשר למשיב עיון במסמכים כאשר מדובר בתביעה שטרית, כשלא ניתן צו לגילוי מסמכים, וכאשר המסמכים לא נמצאים בידיהן.

כבר עתה נציין כי דין הערעור להידחות על פי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לאחר שלא מצאנו כל טעות בפסק דינו של בימ"ש קמא.

אנו סבורות כי התנהגותן של המערערות מהווה זלזול בוטה בהחלטות בימ"ש. ביהמ"ש קמא גילה אורך רוח ואיפשר למערערות, בהחלטות חוזרות ונישנות, לקיים את הצו, ללא הועיל. בנסיבות אלה, חסד עשה עמן כאשר חייב אותן בהוצאות מינימאליות בסך 2,000 ₪ בלבד, בהתחשב בסכום התביעות העולה על סך מיליון ש"ח.

עוד נציין כי התביעות נמחקו ולא נדחו, ועל כן נותר לתובעות פתח לשוב ולהגיש את התביעות, ועל כן זכות הגישה שלהן לערכאות נשמרה בנסיבות העניין.

אם אין די בכל אלה, נציין כי על אף האורכה שניתנה למערערות, לפנים משורת הדין בהתאם להחלטת בימ"ש קמא מיום 29.3.11, הרי כמצוין בפסק דינו של בימ"ש קמא ביקשו המערערות שלא למחוק את התביעה בתוך 21 יום כפי שנקבע באותה החלטה אלא להעניק להן "זמן סביר" של מחצית השנה להשלים את הבדיקה. על כך כתב בימ"ש קמא: "התובעת מציינת כי פרק זמן של 21 יום אינו מספיק לקבלת המידע ממס הכנסה, אך מאידך מתצהירה ברור כי כלל לא פנתה למס הכנסה". (סע' 8 לפסק הדין).

ואם בכל אלה אין די, כי אז יש להפנות לתצהירה של המערערת 1 מיום 8.7.10 (מוצג 16 לתיק המוצגים מטעם המשיב) שם הוצהר במפורש בסעיף 4 לתצהיר כי המסמכים המבוקשים על ידי המשיב מצויים בחזקת בא כוחה אלא שהנתבע לא עשה דבר על מנת לעיין בהם. משכך הצהירה, לא ברור לנו כיצד טוען בא כוחה היום כי אין בידי מרשותיו מסמך כלשהו שביכולתו להציג בפני המשיב (ר' בין היתר, דברי ב"כ המערערות בפנינו, פרוטוקול, עמ' 2 שורות 19-20).

גם את הטענה כי בהיותן תובעות על פי תביעה שיטרית אין עליהן לאפשר עיון במסמכים יש לדחות. משניתנה למשיב רשות להתגונן מתנהל המשפט ככל משפט אזרחי, והמערערות אינן פטורות מלאפשר עיון במסמכים, קל וחומר שאינן פטורות מלקיים צווי בית משפט.

אשר על כן, אנו דוחות את הערעור.

המערערות ישאו בהוצאות הערעור בסך 20,000 ₪. הסכום יועבר למשיב מתוך העירבון שהופקד.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

מיכל נד"ב, שופטת

אב"ד

ורדה פלאוט, שופטת

עירית וינברג-נוטוביץ,