דה קסטרו נ' משרד הפנים י-ם

פסק דין

תכליתה של עתירה זו היא לחייב את המשיבה להכליל את העותרים בהליך המדורג לקראת הענקת מעמד בישראל לעותרת על בסיס ניהול קשר זוגי בינה לבין העותר.

הנסיבות

העותרת היא אזרחית הפיליפינים, ילידת 1969, שנכנסה לישראל ביום 15.11.04 לשם עבודה בתחום הסיעוד. היא שהתה בישראל באורח חוקי עד שהמעסיקה האחרונה שלה נפטרה ביום 30.3.09.

העותר הוא יהודי אזרח מדינת ישראל, יליד 1939, אלמן ואב לשלושה.

ביום 19.2.09 הגיעו העותרים ללשכת משרד הפנים ברמלה, קיבלו הסבר על נוהל "ידועים בציבור" והתבקשו לספק מסמכים המעידים על עמידה בתבחינים הנדרשים.

ביום 13.5.09 הגישו העותרים בקשה לפתיחת תיק "ידועים בציבור" בלשכת מינהל האוכלוסין. בו ביום נערך תשאול לעותרים. העותר מסר בתשאול כי הכיר את העותרת ב-15.3.09, קיים איתה מספר פגישות שלאחריהן החליטה העותרת לחיות עמו. העותר הסביר שהעותרת מנקה את הבית, מבשלת והוא זקוק לה מפני שהוא בודד והיא מפיגה את השעמום ורואה לצרכי הבית הפיזיים. העותר לא הוכיח ידיעה על פרטים אישיים שונים של העותרת.

העותרת טענה באותו תשאול כי הכירה את העותר חצי שנה קודם לתשאול וכי עברה לגור אצל העותר אחרי שהמעסיקה שלה נפטרה. היא הביעה רצון להישאר עם העותר.

בעקבות התשאול התרשם המשיב כי מדובר בעובדת זרה שמוכנה לחיות עם אדם המבוגר ממנה ב-30 שנים על מנת להישאר בישראל וכי העותר מעוניין באורח ההתנהלות הזה כדי שהעותרת תהיה במחיצתו במקום להעסיק מטפלת. על כן, התקבלה ביום 21.5.09 החלטת מטה מנהל האוכלוסין המסרבת לבקשה.

ביום 25.5.09 שלח ב"כ העותרים מכתב למחלקת אשרות במנהל האוכלוסין ברמלה ובו הביע את סברתו שהבקשה להחלת התהליך המדורג נדחתה בשל שהות בלתי חוקית של העותרת. בא כח העותרים גרס כי עניין זה אינו יכול להוות עילה לדחיית הבקשה ולפיכך ביקש שייפתח תיק "ידועים בציבור" שיטופל בהתאם לנוהל.

מנהל האוכלוסין הגיב במכתב מיום 10.6.09 האומר כי המשיב לא שוכנע מכנות הקשר ועל כן הורה לעותרת לעזוב את ישראל.

מכאן העתירה.

עיקר טיעוני העותרים

העותרים טוענים כי נפל פגם בהתנהלות המשיב בהקשר לטיפול בפנייתם הראשונית של העותרים. העותרים אינם מכחישים כי נערך תשאול ביום 13.5.09. אך לדבריהם, בניגוד למקובל לא נמסר לעותרים העתק מטופס השימוע והם לא נדרשו לחתום על טופס השימוע ומכאן גם שלא הייתה להם אפשרות לעיין בו ולהשיג על תוכנו.

התוצאה היא שהחלטות המשיב התבססו על מהלך של שימוע ותשאול הלוקה בפגמים חמורים. הפגמים הללו משליכים על המסקנות שהוסקו כלפי העותרים.

לפיכך מוותרים העותרים בשלב זה על סעד המעניק לעותרת מעמד כלשהו. הם מסתפקים בכך שייערך שימוע חוזר כדת וכדין ושבעקבותיו יטופל עניינם של העותרים על פי הנוהל.

עיקר טענות המשיב

המשיב גורס כי החלטתו לסרב לפתוח בתהליך המדורג מבוססת כדין. היא נובעת מהתרשמות לאחר תשאול שהקשר בין העותרים איננו קשר כן של זוגיות.

אשר לטענות הנוהליות המשיב גורס כי בעת שנערך התשאול לא נכנס עדיין לתוקפו הנוהל המחייב את החתמת המתושאלים על טופסי התשאול ואת מסירת העתקי התשאול למתושאלים לפי בקשה קונקרטית שלהם. על כן לא הייתה חובה על המשיב לקיים את הדרישות שנדרשות כעת לפי הנוהל הנוכחי.

מכל מקום לבד מן הטענות הנוהליות הטכניות אין בעתירה דבר וחצי דבר המשיג על תוכן הדברים שנשמעו בתשאול. לפיכך הפגם הנוהלי כשהוא לעצמו אינו יכול לשמש עילה לפסילת ההחלטה המבוססת על שיקול הדעת של הרשות המוסמכת.