דדנצקר נ' פנחסוב ואח'

פסק דין

ביהמ"ש נדרש ליתן פסק דין זה בעקבות בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת 2 לביטול פסה"ד שניתן ביום 27/6/13, לאחר שהתקיים דיון בהעדר נציג מטעמה. יצויין כי פסה"ד האמור ניתן למעשה בהסכמת יתר הצדדים, לאחר שאלו נתנו הסכמתם למתן הכרעה על דרך הפשרה לפי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר ששקלתי את הטענות, מצאתי כי יש לאפשר לנתבעת 2 להציג לביהמ"ש את תמונות רכב הנתבע, אשר הימנעותו מהצגתם במועד הדיון היווה שיקול בהכרעה בתיק זה, וליתן לה את יומה בביהמ"ש באמצעות חקירתם הנגדית של התובע ורעייתו, אשר נהגה ברכב בשעת התאונה - ועל כן התקיים דיון נוסף היום, 11/12/13, ולאחר שהנתבעת 2 הפקידה בקופת ביהמ"ש את הסכום שנפסק בדיון הקודם, כתנאי לביטולו של פסה"ד בעניינה.

ביהמ"ש שמע את חקירתם הנגדית של התובע ורעייתו וכן עיין בתמונות רכב הנתבע, כפי שהוצגו בדיון היום, ומצא פעם נוספת לקבל בעיקרה את תביעת התובע, ואבהיר -

התובע ורעייתו הותירו רושם מהימן על ביהמ"ש, אשר מצא כי עדויותיהם קוהרנטיות, עקביות וסדורות. בנוסף נמצא כי ההסברים שנשמעו מפיהם סבירים, הגיוניים ומתיישבים עם השכל הישר, וזאת בעיקר נוכח העובדה שלשיטת נהגת התובע נסעה זו במהירות איטית במיוחד, ומיד כשהבחינה ברכב הנתבע, הגולש למעשה לתוך מסלול נסיעתה – ביציאה הדרומית בכיכר האובלית, בלמה בלימת פתע והסיטה את ההגה לימין.

נדמה בעיניי כי בניגוד לעמדת נציגת הנתבעת 2 יש בכך כדי להבהיר מדוע מדובר בפגיעה נקודתית בלבד, ומדוע אירעה הפגיעה באמצעות הדופן השמאלית קדמית של רכב התובע עם החלק המרכזי, בין שתי הדלתות שבצד ימין ברכב הנתבע.

מנגד, על פי גירסת הנתבע – כפי שעלתה בדיון הקודם, נפגע רכבו, בין היתר, גם בחלק השמאלי כאשר פגע הצמיג השמאלי קדמי באי התנועה שבין שני הנתיבים.

תמונות רכב הנתבע לאחר התאונה, כפי שהובאו כאמור לעיוני בדיון האחרון, אינן מעידות על פגיעה כאמור, פגיעה שלו נשקפה בהם היה בה כדי לתמוך בגירסתו כי האט כאשר התקרב לרכב התובע שהיה במצב של עצירה, ולאחר שהבחין כי אין בכוונת הנוכחים בו להמשיך בנסיעה החל לעקוף את הרכב ולהיכנס לנתיב הפונה דרומה מן הכיכר, ואז החל רכב התובע לנסוע –פגע בו והדפו. נדמה בעיניי כי העדרן של תמונות של הצמיג השמאלי ברכב הנתבע על אף ההזדמנות הנוספת שניתנה למעשה להצגתן יש כדי ללמד כי אין ממש בגירסה זו, וספק אם יש ממש בכל גירסתו של הנתבע, לרבות לעניין כניסתו לכיכר מלכתחילה בכניסה הדרומית, ולא בכניסה הצפונית – ההגיונית יותר ומתיישבת טוב יותר עם דברי התובע ורעייתו בנוגע למועד "הופעתו" לצידם וקצב נסיעתו.

הנה כי כן נדמה כי יש לקבל את תביעת התובע, אך יחד עם זאת, וכפי שכבר פסקתי, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע את הפיצוי המבוקש בס' 7 ד' שכן רכיב זה לא הוכח, ולא שוכנעתי כי נסיבות המקרה מצדיקות פיצוי בגינו.

הואיל והתובע הוכיח את יתר נזקיו הנתבעים באסמכתאות כנדרש - אני מחייבת את הנתבעת 2 אף היא, לפצות את התובע בגין נזקיו כמפורט בפסה"ד שניתן למעשה בעניינו של הנתבע 1, ביחד ולחוד עם הנתבע 1.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת 2 בהוצאות התובע בגין ההליכים כאן, בנוסף לכל חיוב קודם, בסך של 350 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: