דדי ואח' נ' ר.אביטל ובניו בע"מ ואח'

1.בפני בקשה לביטול צו מניעה זמני.

2.צו המניעה המקורי ניתן ביום 7.2.11 על ידי כב' השופטת מרים ליפשיץ- פריביס, ומכוחו נאסר על חברת ר. אביטל ובניו בע"מ (להלן: "חברת אביטל") לרשום את החניות הלא מקורות והמחסנים בקומת החניה ברח' מקור חיים 40 בירושלים, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי.

רקע עובדתי בקליפת אגוז:

3.משפחת דדי (התובעים, להלן: "משפחת דדי") רכשו מחברת אביטל ביום 21.6.09 דירה על פי הסכם "” as is (להלן: "ההסכם"). בתשריט שצורף להסכם צוין כי לדירה צמודה חניה לא מקורה, ואילו בהסכם נקבע כי בתנאים מסוימים יוכלו משפחת דדי לרכוש חניה מקורה. ההסכם שתק בכל הנוגע לזכותם של הרוכשים לחניה לא מקורה.

4.אין חולק כי לאחר החתימה על ההסכם שונה היתר הבניה ומספר החניות בבניין צומצם, ועל חשבון החניות נבנו מחסנים. מנגד, הותר לחברת אביטל להקים מגרש חניה בסמוך לבניין.

משפחת דדי עתרה בשעתו למתן סעד שימנע את רישומי החניות והמחסנים וזאת על בסיס הזכות שקמה להם, לטענתם, מכוח ההסכם. כב' השופטת ליפשיץ נעתרה כאמור לבקשה ואף קבעה קביעה לכאורית כי ניתן היה בשעתו להקצות להם חניה לא מקורה, וחברת אביטל לא הוכיחה את תום ליבה בהקצאת מקומות החניה בבניין.

המבקשות טוענות כי יש לבטל את הצו שניתן משני טעמים:

6.ראשית, צו המניעה ניתן עוד בטרם הגשת כתב התביעה, אך משהוגש כתב התביעה ברור כי התובעים (להלן: "משפחת דדי") ויתרו על דרישתם לקבל חניה, והם אך עומדים על פיצוי כספי. על כן משפחת דדי השמיטה את הבסיס החוקי שמכוחו ניתן צו המניעה וזנחו דרישה זו.

שנית, בעת מתן צו המניעה לא עמד על הפרק רישום הבית כבית משותף וחברת אביטל לא נדרשה עדיין להצמיד את החניות והמחסנים לדירות השונות. על כן, טוענות המבקשות כי הנסיבות השתנו ויש לבטל את צו המניעה.

משפחת דדי טוענת כי יש להתיר את צו המניעה על כנו. ראשית, על פי כתב התביעה הם דורשים באופן מפורש כי חברת אביטל תקצה להם מקום חניה ואילו הפיצוי הכספי נתבע אך ורק כסעד חלופי. שנית, הבקשה הוגשה שלא בניקיון כפיים שכן חברת אביטל הצמידה חניות לדירות לאחר שהתובעים רכשו את דירתם, והסתירה עובדה זו מבית המשפט.

דיון והכרעה:

8.תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 קובעת, כי בית המשפט רשאי לעיין מחדש בצו זמני שניתן:

"אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו".

ההלכה היא כי שינוי צו מניעה יעשה רק בשל שינוי נסיבות ובמקרים חריגים (רע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים, פ"ד נט (3) 760 (2004)).

9. במקרה שבפני לא השתכנעתי כי חל שינוי בנסיבות, ואף התרשמתי כי בקשה זו הוגשה בחוסר ניקיון כפיים.

ראשית, כפי שהתברר במהלך הדיון בפני ובעקבות המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, הרי שבניגוד לנטען על ידי חברת אביטל, במועד החתימה על הסכם הרכישה היתה בידה לפחות חניה אחת שהיא היתה יכולה להקצות למשפחת דדי. חברת אביטל לא ציינה בפני, כפי שלא ציינה בפני כב' השופטת ליפשיץ, כי אחת הדירות בבניין נותרה בבעלותה זמן רב לאחר סיום שיווק הבנין, וכי היא הצמידה לדירה זו חניה. גם בדיון בפני נציג חברת אביטל שב וחזר על הטענה שבמועד המכירה כל החניות הלא מקורות היו כבר מיועדות לדירות שנמכרו, ולא היא. רק בעקבות חילופי מסמכים בין הצדדים התברר כי חברת אביטל מכרה את הדירה עם החניה לצד שלישי רק ביום 31.7.11. מכאן שבמועד הדיון בפני השופטת ליפשיץ היתה בידי חברת אביטל חניה לא מקורה, וזו "הוצמדה" לדירה אחרת ונמכרה עימה כחצי שנה לאחר הדיון. על כן אני קובעת כי חברת אביטל הגישה את הבקשה שבפני מבלי לגלות את כל המידע הרלבנטי ובחוסר תום לב.

שנית, בכתב התביעה אכן ציינה משפחת דדי כי היא מעוניינת בחניה לא מקורה וכי הסעד של פיצויי כספי הוא סעד חלופי. דבר זה צויין במפורש, ואף מספר פעמים, ועל כן כתב התביעה אינו מנוגד לצו המניעה, שניתן לפניו.

לבסוף אציין כי הטענה לפיה השתנו היום הנסיבות שכן בשעתו לא עמד על הפרק רישום הבניין היא טענה תמוהה. הרי הסעד עצמו נועד מלכתחילה למנוע את רישום הבניין וברור היה כי זהו השלב הבא בהשלמת העסקה שבין חברת אביטל לבין כל הדיירים בבניין. כל כן הטענה שרישום הדירות והחניות לא עמד על הפרק נדחית.