דדון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שיוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לת"ת.

ב"כ המבקש חלק על קיומן של ראיות לכאורה נעדרות כרסום והפנה למספר נתונים ברישומי השוטרים שלשיטתו מצביעים על כרסום מהותי באיכות הראיות.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב שלום, קבע בית המשפט העליון לאחרונה את הדברים הבאים:

"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות

גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו. "

בהתחשב בכך שרף הראיות הנדרש הוא רף של ראיות גולמיות, הרי שיש בידי המדינה אף יותר מרף זה בחומר הראיות שהוגש לעיוני.

כל הטענות שהועלו ע"י ב"כ המבקש דינן להתברר עת ישמע התיק העיקרי ודי בדוח זכרון הדברים על רקע תיאור המדידה במזכרים כדי לבסס קביעת קיומן של ראיות גולמיות לכאורה נגד המבקש.

ביחס לשאלת מסוכנותו של המבקש:

נסיבות העבירה מיחסות נהיגה במהירות החורגת ב- 13 קמ"ש ממצב של עבירת קנס.

אמנם, אין המדובר במהירות "גבולית" אך גם אין המדובר ברף חריגה המעיד על מסוכנות קיצונית.

בנוסף, אין המדובר בנהג חדש אלא בנהג בעל ותק נהיגה של 7 שנים כאשר לחובתו 3 עבירות קנס.

במהלך 4 השנים האחרונות לא ביצע כל עבירת תנועה כך שאין בעברו כדי להעיד על מסוכנות חריגה ממנו.

שקלול החריגה מרף ברירת המשפט (שמתחתיו אין כלל סמכות להליך מנהלי) על רקע עברו הקל של המבקש מצדיק בעיני איזון מחודש של תקופת הפסילה המנהלית שנקבעה בפרשה זו.

אני מוצא תקופה בת 20 יום, כתקופה ראוייה לאיון המסוכנות הקונקרטית הנובעת מרף המהירות על רקע העבר הספציפי.

אני קובע לכן כי בתום 20 יום מיום שנפסל המבקש והפקיד את רישיונו במשטרת ישראל תפקע הפסילה המנהלית ויושב לו רישיון נהיגתו כנגד הצגת החלטה זו.

עותק מהחלטה זו יועבר למשרדו של ב"כ המבקש.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: