דדו ואח' נ' לוי ואח'

פסק דין

כללי

1. שתי תביעות בגין יחסי שכירות, שהדיון בהן אוחד.

השוכרים הם בני הזוג ורוניק ופטריק דדו (להלן: השוכרים); והמשכיר הוא מר אליהו לוי (הנתבע 1 בתביעת השוכרים), באמצעות מיופה כוחו, אחיו, מר אורי לוי (הנתבע 2 בתביעת השוכרים).

אין מחלוקת כי מר אורי לוי הוא שפעל אל מול השוכרים, בכל הנוגע ליחסי השכירות מושא המחלוקת, ובהתאם לכך אף הצהיר והעיד מטעם הנתבעים בתביעתם של השוכרים. לשם נוחות אשתמש להלן במונח המשכיר, בהתייחס הן למר אליהו לוי והן למר אורי לוי (או לחלופין: הנתבע 1 או הנתבע 2, לפי העניין).

בתיק א 4143/08 תבעו השוכרים, משני הנתבעים, החזר של סכומים שנגבו מהם, לטענתם, שלא כדין, וכן החזר הוצאות מעבר דירה ופיצוי בגין עוגמת נפש; ובסה"כ - 50,000 ₪ (אם כי בסיכומי ב"כ השוכרים הופחת הסכום לסך 43,378 ₪).

בתיק 2081/09 תבע המשכיר תשלום סכומו של שיק שנועד לתשלום שכר הדירה עבור שלושת חודשי השכירות האחרונים. שיק זה, שנמשך על ידי גב' דדו (להלן: השוכרת), לא נפרע, לאחר שבוטל. המשכיר הגיש את השיק לביצוע בהוצאה לפועל, וניתנה לשוכרת רשות להתגונן. תביעתו של המשכיר היא על סך 25,863 ₪.

2.השוכרים הם עולים חדשים מצרפת. הם שכרו מהמשכיר קוטג' בנתניה, לתקופת שכירות בת 11 חודשים, החל מיום 1.9.06, והשכירות הוארכה בשנה נוספת, על פי אופציה שניתנה בחוזה השכירות, באופן שהיתה צריכה להסתיים בסוף חודש יולי 2008.

חוזה השכירות מורכב מטופס "סטנדרטי" של חוזה שכירות, שבו מולאו פרטים רלבנטיים, ומ"נספח לחוזה השכירות" (להלן: הנספח לחוזה), שבו נכתבו תנאים ספציפיים לשכירות דנן.

השוכרים עזבו את המושכר ביום 30.4.08, לפני תום שנת השכירות הנוספת, בנסיבות שיפורטו להלן, ויש מחלוקת בין הצדדים במספר נושאים שנוגעים ליחסי השכירות.

כמו כן העלה הנתבע 2, שלוחו של המשכיר, טענה של העדר יריבות, כיוון שפעל בעניין השכירות כשלוח בלבד ולא חרג מתחום שליחותו. על כן נטען כי אין לשוכרים עילת תביעה כנגד הנתבע 2, אלא רק כנגד הנתבע 1, בעל הנכס ומשכירו.

3.בנכס המושכר יש יחידת דיור נפרדת, במרתף הבית, אשר הושכרה לאחרים.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על תשלומים עבור ארנונה ומים, בגין היחידה הנפרדת.

בסעיף 3 של הנספח לחוזה נאמר: "על השוכרים לשלם את חשבונות המים, הארנונה והכבלים הכוללים בתוכם גם את החשבונות של היחידה הנפרדת כמפורט בסעיף הראשון לנספח" (בסעיף הראשון לנספח צויין קיומה של היחידה הנפרדת, שמושכרת לאחרים, וכי השוכרים מודעים ומסכימים לכך).

השוכרים טוענים כי לא תורגם להם ולא הובא לידיעתם התנאי שבסעיף 3 של הנספח לחוזה, שמחייב אותם לשלם גם עבור מים, ארנונה וכבלים של היחידה הנפרדת, וממילא - הם לא נתנו הסכמתם לכך ולא נטלו על עצמם התחייבות זו. על כן תובעים הם החזר של תשלומי מים וארנונה ששילמו עבור היחידה הנפרדת.

מנגד טוען המשכיר כי השוכרים ידעו והסכימו לתנאי האמור, ועל כן יש לדחות את תביעתם להחזר הסכומים הללו.

אין מחלוקת כי נגבו מהשוכרים גם תשלומים עבור אספקת חשמל ליחידה הנפרדת, שבהם לא היו השוכרים צריכים לשאת, וכי מגיע לשוכרים החזר בגין תשלומים אלה.

לגבי תביעתו של המשכיר, טוענים השוכרים כי אינם צריכים לשלם שכר דירה עבור התקופה שלאחר עזיבתם את המושכר, כיוון שעזבו בהסכמת המשכיר.

מנגד טוען המשכיר כי השוכרים עזבו את המושכר באופן חד צדדי, ללא הסכמתו, ועל כן חייבים הם לשלם את שכר הדירה עד תום תקופת השכירות המוארכת (תקופת האופציה).

התצהירים והעדויות מטעם הצדדים