דגן נ' משה

החלטה

המבקש עותר לחייב את המשיבה בהוצאות בסך של 30,000 ₪, לאחר שנדחתה תביעתה של המשיבה כנגדו. המבקש עותר לחייב את המשיבה בפיצוי בגין עלות כרטיסי טיסה בסך של 7,000 ₪, שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪, הפסד ימי עבודה בסך של 5,000 ₪ ועגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

כתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות, התייחס למערכת היחסים העכורה בין הצדדים, שהינם שכנים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובתה של המשיבה, לא מצאתי מקום לחייב את המשיבה בהוצאות המופרזות, להן עותר המבקש, בגין הטיסות ארצה, שכ"ט עו"ד, נזקיו הבלתי ממוניים של המבקש אשר לא הוכחו לפני, וכך גם בגין הפסד ימי העבודה אשר אף הם לא הוכחו.

לטענת המבקש הגיע הוא ארצה ביום 7.11.12, באופן מיוחד מלונדון, לקראת דיון, שהיה קבוע ליום 8.11.12. לו ידע מבעוד מועד אודות הדחייה לא היה מגיע בטיסה מלונדון. עוד טוען המבקש כי הגיע באופן מיוחד לדיון שהתקיים ביום 17.2.13.

מהאמור בכתב ההגנה לא ניתן היה להבין כי הגעתו של המבקש לדיון כרוכה בעלויות גבוהות במיוחד. בכתב ההגנה כתב הנתבע כי הוא מתגורר בעת האחרונה בלונדון, אך ציין כי התובעת אינה מתגוררת בדירה וכי ב"חודשים האחרונים" לא ראה אותה. כתב ההגנה הוגש בחודש אוקטובר 2012. עוד כתב המבקש בכתב ההגנה כי הוא מגיע ארצה לעתים קרובות.

טענתו של המבקש, לפיה הגיע באופן מיוחד לצורך הדיון שנדחה, לא הוכחה לפני, וכך גם טענתו לפיה הגיע באופן מיוחד לדיון, שהתקיים ביום 17.2.13. (המבקש צירף אמנם כרטיס טיסה ליום 7.11.12 אך לא צירף כרטיס טיסה חזרה).

לו היה המבקש עותר לקבוע דיון במועד בו עתיד היה הוא להימצא ממילא בארץ, קרוב לוודאי שבקשתו הייתה מתקבלת.

ביום 5.11.12, מועד בו ניתנה החלטתי אודות דחיית הדיון, שקבוע היה ליום 8.11.12, ניתנה החלטה בבקשה אותה הגיש המבקש, להיות מיוצג על ידי עו"ד. הבקשה הוגשה ע"י עו"ד וזינה. לו פנה המבקש לברר, אם בעצמו ואם באמצעות עו"ד וזינה, מהי ההחלטה שניתנה לבקשתו, היה נודע לו כי הדיון נדחה למועד אחר, כך שלא היה עליו להגיע, באופן מיוחד לקראת הדיון שבוטל, ביום 7.11.12, אם אכן הגיע באופן מיוחד.

באשר לדיון שהתקיים ביום 17.2.13 – במהלך הדיון העידו הצדדים אודות מערכת יחסים עכורה ביניהם, במהלך השנים, בהיותם שכנים. המבקש- הוא הנתבע- התייחס לטענות התובעת ולכל הנוגע ליחסי השכנות העכורים בינו לבינה, ולא טען כלל כי אינו מתגורר בארץ. טענה זו עלתה אך ורק כאשר עתר, במהלך הדיון, לחייב את הנתבעת בהוצאות.

המבקש עותר לחייב את התובעת בתשלום בין שכ"ט עו"ד, בו נאלץ לשאת, בין היתר בשל שליטתו הדלה בשפה העברית.

הדיונים התנהלו בשפה העברית. לא שוכנעתי כי המבקש לא הבין, או כי היה עליו לקבל עזרה משפטית, לצורך הגשת כתב ההגנה מחמת אי הבנת השפה או מכל סיבה אחרת, בהתחשב בעובדה שההליך התקיים בבית המשפט לתביעות קטנות. באשר לחוסר יכולתו לקרוא עברית – אף אם נכונה טענה זו, אשר לא הוכחה לפני – הרי שיכול היה המבקש להסתייע במכר, ולא היה כל צורך לפנות לצורך זה לעו"ד.

במהלך הדיון ביקשה התובעת למחוק את התביעה, אך לאחר מכן, בהיותם של הצדדים שכנים, ביקשו הם להפנות את התביעה להליך של גישור. התובעת חזרה בה מהסכמתה לפנות לגישור. ביום 8.4.13 הוריתי לתובעת להודיע האם היא חוזרת בה מן התביעה, אלא שהמבקש עתר לקיים דיון, על מנת לעתור לחיובה של התובעת בהוצאות.

נזקיו הבלתי ממוניים של המבקש לא הוכחו לפני, ולא אוכל לפסוק הוצאות, במסגרת תביעה שהוגשה על ידי המשיבה, בגין תלונה למשטרה, אשר הובררה, כך לטענת המבקש, כבלתי נכונה.

לא שוכנעתי כי התובעת אינה הגונה.

המבקש לא תמך את טענתו להפסד ימי עבודה בראיות, ולא הוכיח אותה.

סוף דבר, לאחר ששקלתי את האפשרות לחייב את המבקש בהוצאות בקשה מופרזת זו, תשלם התובעת הוצאות משפט לנתבע בסך של 600 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: