דגמי נ' שפיר ואח'

פסק דין

א.רקע כללי:

1.לטענת התובעת, ביום 14.2.05 בשעה 19:20, בעת שצעדה ברגל כהרגלה ברח' העומר ברמת השרון, היא הותקפה על ידי כלבה אשר התנפלה עליה ונשכה אותה ברגלה (להלן – הכלבה והתאונה, בהתאמה). לטענת התובעת, היא חשה שיורד לה דם מהרגל ומרוב סחרחורת נפלה. לאחר שקמה הבחינה שהכלבה נכנסת לביתם של הנתבעים. התובעת דפקה אפוא בשער הבית ובתם של הנתבעים, שהיתה בבית, פתחה לה את השער. לגרסת התובעת, גם בתם של הנתבעים הזדעזעה מהפגיעה שנגרמה לתובעת.

2.התובעת מוסיפה וטוענת כי עקב התאונה נגרמו לה נזקים רבים וקשים. ראשית, נגרמו לה כאבים עקב הנשיכה והטיפולים והזריקות שבאו בעקבותיה. שנית, במקום הנשיכה – בחלק האחורי של הברך – נגרמו לתובעת חבורות, שלאחר מכן אף השאירו צלקת. שלישית, כתוצאה מהנפילה נפגעה התובעת בידה, ונגרמו לה כאבים נוספים. ורביעית, בעטייה של התאונה התובעת נמלאה חרדות ופחדים מכלבים, המסתובבים חופשי ללא אמצעי ריסון, והדבר גרם וגורם לה לסבל נפשי רב.

3.לכתב התביעה צורפו שלוש תעודות רפואיות. התעודה הרפואית הראשונה, שלאחר מועד התאונה, היא מיום 18.12.05, ובה מצוין כי על התובעת נמצאו סימני נשיכת כלב באספקט האחורי של ברך ימין. שתי התעודות הנוספות הן מיום 4.1.06 ומיום 5.1.06, ובהן מצוין כי התובעת פנתה לטיפול עקב נשיכת כלב וקבלת מכה בזרוע, ובבדיקה נמצאה אצלה הסתיידות בתוך הגיד.

4.כתב ההגנה פותח בטענה כי הנתבעים אינם הבעלים של הכלב נשוא התובענה, ועל כן אינם בעלי הדין הנכונים בתובענה, שלשיטת הנתבעים אף התיישנה. לטענת הנתבעים, במועד התאונה התובעת פנתה לבתם וטענה כי "נפלה ונשרטה" באשמת הבת. כדי להשקיט את התובעת הציעה לה הבת סכום של 200 ₪, על מנת להשקיטה, סכום אותו נטלה התובעת בחפץ לב. בנסיבות אלה, כך לטענת התובעים, ברי כי מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת.

5.הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית כנדרש, והתעודות הרפואיות אותן צירפה אינן תומכות בטענותיה. התעודה הרפואית מיום 18.12.05 אינה מזכירה כל נפילה וחבלה כנטען, ואילו התעודות הנוספות מצביעות על בעיות רפואיות של הסתיידות, שעל פני הדברים אינן קשורות לתאונה אלא נובעות, כנראה, מגילה של התובעת.

6.במהלך הדיון, שנערך לפניי היום, שמעתי את עדויות התובעת, נתבע 1 ובתם של הנתבעים. התובעת, שחזרה על טענותיה, הודתה כי קיבלה מבתם של הנתבעים 200 ₪, אך ציינה שהדבר נעשה על מנת לסייע לה להתפנות במונית, לאחר שבתם של הנתבעים בעצמה הזדעזעה ממצב רגלה של התובעת, שהיתה מלאה בדם. התובעת הגישה במהלך עדותה מספר תצלומים, שבהם ניתן לראות את מצב רגלה לאחר הנשיכה, ואת סימני החבלות שעליה.

7.אף עדי הנתבעים חזרו על גרסת הנתבעים, ובעיקר על הטענה כי התביעה מנופחת ומוגזמת ואינה מתבססת על מסמכים רפואיים כנדרש. נתבע 1 הדגיש כי התובעת שקטה על שמריה במשך שנים ארוכות, ורק כעת החליטה לתבוע ולצרף תמונות, שלהבנתו ניתן ליצור באמצעות תכנת פוטושופ.

ב.דיון והכרעה:

8.אין לקבל את טענות הנתבעים כנגד עצם אחריותם לתאונה. התביעה אמנם הוגשה באיחור, אך בטרם התיישנות, והעובדה שהנתבעים אינם רשומים כבעלי הכלבה אינה מעלה ואינה מורידה. אין מחלוקת כי הכלבה, שבתם של הנתבעים רשומה כבעליה, הוחזקה במועד התאונה בביתם של הנתבעים והיתה אפוא בהחזקתם. יתר על כן, אין מחלוקת כי באותו מועד הכלבה שוטטה בשטח הציבורי ללא קשירה וריסון, כאשר חובתם של הנתבעים, כמי שהחזיקו בה בפועל, היתה למנוע את הדבר.

9.בהקשר זה חשוב להדגיש כי החובה לדאוג לקשירת כלב ולריסונו, הקבועה בחקיקת העזר, אינה עניין רגולטורי גרידא אלא נובעת מהנזקים החמורים, העלולים להיגרם על ידי כלבים שאינם מרוסנים, כפי שלמרבה הצער ניתן להיווכח מהפסיקה העוסקת בנושא. לפיכך, מחזיק בכלב, שאינו דואג לריסונו, אינו נוהג באופן סביר ועליו לשאת בנזקים שייגרמו כתוצאה מרשלנותו זו.

10.יחד עם זאת, תביעתה של התובעת לקויה עד מאוד בהיבט הראייתי, בשני מישורים מצטברים:

ראשית, התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית, שממנה ניתן ללמוד אם נגרמה לה נכות עקב התאונה, קל וחומר מהו שיעורה.

שנית, התעודות הרפואיות שצירפה התובעת תומכות רק באופן חלקי בטענותיה. אכן, כפי שציינו הנתבעים, בתעודה הראשונית לא מופיעה תמיכה בטענת התובעת כי נפלה, ובתעודות הנוספות מופיעים ממצאי הסתיידות בגיד, שעל פניהם אינם קשורים או נובעים מהתאונה.

אמנם אין לקבל את סברתו של נתבע 1 כי התמונות שצירפה התובעת בוימו – סברה שאינה יותר מאשר השערה בעלמא – אך מה שנלמד מהן הוא שהתובעת ננשכה, ותו לא. גם אם נקבל את גרסתה של התובעת שנגרמה צלקת עקב נשיכה זו – ואין בית המשפט מוסמך לקבוע ממצאים רפואיים בעניין זה בהיעדר חוות דעת מתאימה – כל שהוכח הוא עניין הנשיכה.

11.העולה מן המקובץ הוא, אם כן, כי אחריותם של הנתבעים לתאונה הוכחה. באשר לנזק, הוכח כי התובעת ננשכה על ידי הכלבה נשיכה משמעותית, שגרמה לה לחבלות וכנראה גם לצלקת מסוימת. ואולם, התובעת – שנטל ההוכחה רובץ לפתחה – כשלה בהוכחת היגרמותם של נזקים נוספים.

12.בנסיבות אלה, ובהתחשב גם בעגמת הנפש הרבה אשר נגרמה לתובעת באופן טבעי עקב הנשיכה, אני פוסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך כולל של 10,000 ₪ בצירוף 500 ₪ הוצאות.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז טבת תש"ע, 03 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.