דבס נ' שימאן

החלטה

בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

ביום הגשת הבקשה, 5/2/13, ניתן צו במעמד צד אחד לאור הצהרת המבקשת בבקשה וכן בפרוטוקול הדיון. היום, הופיעו בעלות הדין לדיון ופירטו את טענותיהן.

המבקשת טוענת כי המשיבה הינה רכזת בגרויות ואילו היא עבדה בצוות שלה כמשגיחה. ביום 26/12/12 השתתפה המבקשת בהדרכה שהתקיימה בעיר עכו ובתום הפגישה ארבה לה המשיבה מחוץ לבית הספר ותקפה אותה. על פי גרסת המבקשת, הרביצה לה המשיבה וגרמה לשבירת המשקפיים שלה. בעקבות כך, הגישה המבקשת תלונה במשטרה.

המשיבה דוחה בתוקף את כל טענות המבקשת וטוענת כי בעבר עבדה המבקשת כמשגיחה בבגרויות בקבוצה שהמשיבה ריכזה אותה מטעם חברה קבלנית. לאחר מכן, הפסיקה המשיבה להעסיק את המבקשת והיא עבדה כמשגיחה תחת אחריות רכזת אחרת. ביום האירוע הנטען, השתתפה המשיבה יחד עם משגיחות נוספות ביום הדרכה בבית ספר אורט בעכו ובסוף היום כשיצאה מבית הספר, ניגשה אליה המבקשת והחלה להעליב אותה במילים גסות על רקע כך שהיא נמנעה מלהעסיק אותה יותר כמשגיחה בבחינות. המשיבה מכחישה בתוקף כי הרביצה למבקשת או נגעה בה. לעניין התלונה במשטרה, הבהירה המשיבה כי מסרה עדות במשטרה וכי החוקר המטפל "השלים" ביניהן, תוך שכל אחת מהן מתחייבת לא להטריד את רעותה.

כאמור, היום חזרו בעלות הדין על עמדותיהן בבית המשפט. ההליך שבפניי הינו למתן צו מניעת הטרדה מאיימת ועל כן, החלטה זו מתייחסת רק לחלק זה של היריבות המשפטית ולא לשאלה של נזקי הגוף ו/או הרכוש שהמבקשת טוענת להם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב לעמדות הסותרות בדבר הגרסה העובדתית לעניין ההתרחשות בחצר בית הספר בעכו, נחה דעתי לתת צו הדדי לפיו אני אוסר על הצדדים להטריד אחת את השנייה בכל דרך שהיא. מעבר לכך, אין מקום למתן צו אופרטיבי נוסף.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.